מתחת לפני השטח אחוזי התזזית של "חיים כמעט מתוקים" רוחשים חיי נפש עילגים, כמעט עיוורים, שהכוח המניע אותם - ליתר דיוק, משתק ומפורר אותם - הוא פחד מפני כל סוג של תקשורת משמעותית. "דיבור נפשי בהקלדה עיוורת," מכנה אותם מאי, שתפקידה העיקרי הוא לדובב את שאר הדמויות ברומן, ולנסות לפלס להן דרך מתוך פקעת האימה שלוכדת אותן. אלווירה היא עורכת דין רווקה בת 45, תלותית, פראית ואקסצנטרית. היא לא מדברת על זה, אבל סביר להניח שהיא בתולה. דוד הוא משורר בשנות החמישים לחייו, המחפש את זהותו בעולם מיני אפל, ונאלץ להתמודד עם סוד נורא שהוא משתדל להסתיר מאשתו. מעטפות הגוף של אלווירה ודוד מצליחות איכשהו לתפקד, בשעה שהנשמות המיוסרות שלהם כלואות, כל אחת בנפרד, בתת - עולם רגשי מסובך ומסויט. המפגש בין השניים הוא מחול מפותל של אי - הבנה ותסכול, המוביל אולי לתקווה מהוססת, כמעט בלתי ניתנת לביטוי. "חיים כמעט מתוקים" הוא ספרה השלישי של רונית ליברמנש - סופרת, משוררת, עורכת ובוגרת מיזמי איגטרנט. קדמו לו קובץ הסיפורים "שפתיים בלונדיניות ושיער דובדבן", וקובץ השירים "נערת גומי לעוסה".

שם הספר
שפתיים בלונדניות ושיער דובדבן
נערת גומי לעיסה
סילביה פלאת' - מוזה אפלה
פגומות