בדפי הספר "מוריה בירושלים בתש"ח" הוצגו שאלות מפתח הקשורות במערכה על ירושלים.
איך הצליח האויב בחודשי הלחימה הראשונים לנתק את הקשר בין העיר לבין הישובים העבריים שסבבו אותה, כמו גם בין ירושלים ויישובי השפלה, וכיצד אזרו מגיני העיר כוח להיחלץ מהמצב הקשה אליו נקלעו בראשית הלחימה.
בפרקים הפותחים מתוארת ההערכות הראשונה של כוחות המגן, ובבאים אחריהם - איך הצליחו לוחמי גדוד "מוריה" לחדש את הקשר לשכונות שנותקו ממרכז העיר ואיך פרצו דרך, יחד עם גדודי הפלמ"ח, אל העיר וממנה.
תאור העלילה ממשיך ומצביע על מפנה גורלי, שבו מילא גדוד "מוריה" תפקיד מרכזי, כאשר השתלט על שכונות הדרום וחיבר יחדיו את חלקי העיר העברית.
הפרקים המרכזיים מוקדשים לשיאה של המערכה, כאשר הובס טור שריון של הלגיון הערבי שפרץ לצפון ירושלים, וכן, כיצד נהדף הצבא המצרי והיחדות הערביות שנלוו אליו במערכה על גבולה הדרומי של העיר בקיבוץ רמת-רחל שעבר מיד ליד שלוש פעמים.
הסיכום של עשרת חודשי הלחימה על העיר בתש"ח הוא: ירושלים בשלישית לא נפלה.
הכתיבה גלשה מידי פעם לממד האנושי ומבין שורות עולה נושא שאין לו שיעור ומרשם: מנין שאבו הלוחמים כוחות נפש לעמוד במבחנים קשים ללא נשוא. לא מדובר בתופעות יוצאות דופן, לא בנקודות בודדות, אלה ברישומים המצטרפים לפרופיל של דור לוחמים, דור תש"ח.