סיפוריה של אסתר לוטן מעלים מסכת חיים של קיבוץ, שהיא היתה בין מייסדיו, וחיתה בו עשרות שנים. המספרת מציירת בפנינו דיוקן של קיבוץ כפי שהיה בשנות ה40 - , ועד שנות ה90 - . זהו סיפור על חלום ושברו. אך חלומות היו ויהיו תמיד, ובני אדם ינסו תמיד לממשם. חיי אדם שהיו קודש למימושו של חלום משותף, לעולם אינם לשווא. זהו חשבון נפש נוקב, שנכתב מתוך אהבה.