ולדות האמת של השירה העברית המודרנית תהיינה פגומות ללא תקנה ללא דיוקנו של המשורר נוח שטרן (1912-1960), התמונה הנחשפת מקריאה בשירי שטרן מדהימה. מדובר באחד מחשובי המשוררים העבריים המודרניים במאה העשרים, שהעמיד שירה מקורית, ייחודית ורבת-עוצמה, הנוגעת במיכלול שלם: שירי טבע ליריים מזה, ושירה פוליטית-קיומית שלא היתה כדוגמתה מזה. שירת שטרן עורכת דין וחשבון נוקב עם המקום ועם המקומיות. זהו דין וחשבון אישי ולאומי, סובייקטיבי ואוניברסלי, המולדת היא מקום החיבור, נקודת ההלחמה של המוחשי והאידאי, היא המקום שבו נפגשים שני זרמים כבירים אלה באמת חותכת כסכין, זוהי ``מולדת-עירום לכל החיים``. המוחשי והאידאי מתלכדים כאן בתחביר ייחודי, חורק, מתפרץ ופראי, עם צירופי סמיכויות ורגישות יוצאת דופן בבחירת מילים היוצרים מתח עז. זוהי אולי תכונתה המובהקת ביותר של שירת שטרן.