שלושת מוקדי הספר, הרמב"ם, המשיח בתימן והשמד, נקשרו זה בזה בכמה חוטים. שפל ישראל בגלות ישמעאל וגזרות - השמד במאה השתים - עשרה ובתקופה הסמוכה חיזקו את השאיפות לביאת המשיח, והאכזבות ממשיחי - שקר העמיקו את המשברים באמונה ואת הנטייה להתאסלם. הגזרות נגעו מקרוב ברמב"ם, שכפי שמסופר נכפה עליו להתאסלם בצעירותו. גם הלהט המשיחי לא הרפה ממנו, ופנו אליו להדרכה בעניינים הללו. חרף סכנות חמורות שכתביו עוררו נגדו הוא העלה את העם מתהום הייאוש ומן המשיכה לאסלאם וחיזק את התקווה לעתיד טוב יותר. באיגרת תימן ביטל הרמב"ם את אמונת יהודי תימן בטוען למשיחות שהופיע בארצם, אך הוא גילה קבלה משפחתית נפלאה על חזרת הנבואה לישראל, אחד מסימני הגאולה הממשמשת ובאה. כפי שמוכח ממסמכי הגניזה, הנבואה הייתה צריכה לחזור בשנת 6/ 1215 לסה"נ. בשנה ההיא הייתה התעוררות דתית ומחלוקת גדולה בתימן לקראת קיום ההבטחה. אולם כתבים אחרים של הרמב"ם עוררו ספקות, 'ונתייאשו הרבה מהגאולה' ואף התאסלמו. בספר מבוארים גם הרקע לתנועה המשיחית בתימן והקשרים בינה לבין האסלאם, שמשכו מוסלמים להאמין במשיח היהודי ויהודים לצפות למהדי מוסלמי. הספר כולל פרסום במקור ובתרגום של שישה כתבי - יד מן הגניזה, ובהם: מכתב על מבשר משיחי בתימן, תפיסתו והוצאתו להורג, עדות ראייה לנוראות ולנפלאות של 'משיח הצדק', שני מכתבים על גזרת - שמד בתימן וביטולה ותשובה על תחיית המתים ומיתת החיים בימות המשיח. מרדכי עקיבא פרידמן הוא פרופסור לתלמוד והמופקד על הקתדרה לתרבות היהודים בארצות האסלאם ולחקר הגניזה על - שם יוסף וסיל מייזר באוניברסיטת תל - אביב, וחבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.