המסורת היהודית מתאפיינת ביחס המורכב שבין ממדי הסכמות לבין ממדי האוטונומיה שבמסורת זו. מצד אחד, כמסורת דתית נורמטיבית טבעי שתשאף לכונן אחידות נורמטיבית הנקבעת על ידי סמכות כלשהי. מצד שני, המאמין, שלו ניתנה התורה, מחויב לפעול בהתאם למיטב הבנתו והכרתו הדתית. במאמרים שלפנינו מלבנים חוקרים ואנשי הגות היבטים שונים של מערכת היחסים שבין האוטונומיה והסמכות במסורת היהודית. השאלה נבחנת מן ההיבט המחשבתי: כיצד צריכים היחידים והחברה לנהוג וכיצד אמורים רבניה להנהיגם. ומן ההיבט ההסטורי: כיצד עוצבו היחסים בין החכמים לבין הציבור והיחיד. בדורות האחרונים רווחת בציבור הדעה, שיהודי מצווה לסמכות ללא עוררים, כאילו בחיים הדתיים אין מקום לאוטונומיה של היחיד. כך הופכים מושגים כמו ``דעת תורה`` ו``אמונת חכמים`` לעקרונות מכוננים של חלקים בחברה היהודית בת זמננו. ולעתים קרובות כך נתפסת מהותה של היהדות אף בעיני מבקריה. המאמרים המקובצים בספר מציעים תמונה מורכבת יותר: הם מלמדים על קיומן של גישות שונות בשאלת הסמכות וחובת הציות מצד אחד, והאוטונומיה לא זכאי ובה מחויב המאמין ומחויבים מנהיגיו מצד שני. ספר זה מיועד לכל מי ששאלות יסוד אלה מכבשונה של היהדות קרובות לליבו וכן לחוקרים במדעי היהדות. עורכי הספר: פרופ` זאב ספראי, חבר קיבוץ יבנה, ראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר-אילן, פירסם ספרים ומאמרים בחקר תקופת המשנה והתלמוד. פרופ` אבי שגיא, מלמד במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן ועמית מחקר במכון שלום הרטמן. פרסם ספרים ומאמרים בפילוסופיה כללית ויהודית.