יוסף כהן אלרן
18 ספרים
סופר ומשורר, יליד עירק 1943, בן זקונים למשפחה בת שמונה ילדים שהתגוררה ברחוב שבו חיו שתי משפחות יהודיות בלבד.
ב-1951, בהיותו בן שמונה עלתה המשפחה ארצה ונשלחה למעברה בסמוך לפתח תקוה שם התגוררו במשך שמונה שנים, ללא חשמל, באפלה שורצת נחשים ועקרבים. בתקרת הצריף התנחלה משפחה של נחשים איתם הסכינו לחיות בשלום תוך מאזן של אימה והפכו להיות סיוט חייו של כהן אלרן. ב-1950 עברה המשפחה לחצי בית ערבי בפתח תקוה. כהן אלרן למד בבית ספר תיכון מקצועי מסגרות מכנית וכללית, שירת בחיל אוויר ולמד שרטוט וגרפיקה. הוא החל לעבוד ברשות הדואר והתקדם במהירות למעמד של מנהל משאבי אנוש – תפקיד אותו מילא שנים רבות. לפני כחמש שנים פרש מעבודתו לטובת התמסרות לכתיבת פרוזה ושירה, כשהוא מרחיב את שטחי הכתיבה גם לכתיבת תסריטים. התסריט הראשון היה עבודת גמר של לימודי תסריטאות במסגרת האוניברסיטה הפתוחה וייצג את האוניברסיטה בתחרות סרטים ארצית.
את הטיוטא לספרו הראשון כתב בגיל 16 והוא פורסם בהיותו בן 26. את חמשת ספריו הראשונים פרסם תחת שמו המקורי יוסף כהן. מאוחר יותר הוסיף לשמו את שם העט אלרן המורכב משמות שני ילדיו: אלונה ורני. נשוי לאשה ילידת רוסיה ומתגורר עד היום בפ"ת,.
מספריו:
14 ספרי פרוזה:
פרח דאבה, 1969
שני חיילים ודגל, 1970
תשוקה אחת, 1977
להיות צייד, 1979
האל שותל פרחים מפלסטיק, 1980
תקרית נישואין, 1986
אחד בלב, 1990
עקרון הכמיהה, 1999
כל הלילות, 2002
עזה כמוות, 2003
שמועות על אושר, 2008
תהילה אחרונה, 2011
2 ספרי שירה:
אלוהים חולם, 2007
אלו ערגות, 2010
