“טבעו של האדם שהוא מחפש מה רע ופחות מה טוב. בין אם זה אצל אחרים (איך הוא נוהג?), בסביבה הפיזית (כמה מטונף פה!) וגם בתוך תוכנו (הצילו, אני בחיים לא אצליח לעבור את המבחן הזה!). יש להניח שגם באתר הזה גולשים כמה חבר'ה ביקורתיים. כשהביקורת היא על אחרים ועל הסביבה, היא משפיעה לרעה על מצב רוחנו וממסכת הרבה דברים חיוביים. היא יכולה לשמש כמנוף לשינויים חיוביים, אך היא עלולה גם לתסכל. כשהביקורת מופנית פנימה כביקורת עצמית, היא עלולה לשתק ולא לאפשר לנו לנצל את מלוא הפוטנציאל שלנו.
הספר הזה מבוסס על תובנה בסיסית שלכל אדם יש חוזקות שכדאי להכיר ולטפח, במקום לשקוע במחשבות שליליות על החולשות שלנו. לספר מצורפים קוד וכתובת של אתר אינטרנט בו הקורא יכול לבצע מבחן קצר ולגלות מה הן חמש החוזקות המובילות שלו. אממה, הקוד ניתן לשימוש חד-פעמי. בשל חשיבות השמירה על הסביבה, צמצום הצרכנות ואפילו עקרונות הסדר היפני, אני בעד שאילת ספרים בספריה. ומכיוון שספר ספריה עובר תחת ידיהם של מספר קוראים (ספרתי 15 חותמות תאריך בעותק שלי), רק הקורא הראשון היה בר המזל שמימש את זכותו לפיענוח חוזקות. כשהקשתי את הקוד בגב הספר, האתר נזף בי כי בקוד כבר נעשה שימוש ולא ניתן להשתמש בו שוב. מה יכולים לעשות הקוראים הבאים? להקדיש מזמנם ולקרוא בספר על 34 החוזקות האפשריות, ולפענח לבד אילו חוזקות מייצגות אותם. זה לא מושלם, אך אפשרי. מצד שני, חד-הפעמיות של הקוד גורמת לכל ספר להיות בלתי ניתן למימוש חוזר ומלא לקוראים נוספים, וכצרכנית אני פחות מחבבת טריקים שיווקיים מהזן הזה.
הספר הזה לא לחלוטין החליט מה הוא: ספר שעוזר לקוראיו לגלות את חוזקותיהם, או ספר שמנחה בוסים וראשי צוותים להבין את החוזקות של עובדיהם. בשני המקרים, לדעתי, ההתמקדות בחוזקות היא מבורכת. רוב המעסיקים (אסייג - בעיקר בתחומים שאינם הייטק) רואים בעיקר את החולשות של עובדיהם, לא מפרגנים להם על עבודה טובה ועסוקים ב"כמה העובד הזה עולה לי". הראיה הזאת מתסכלת את המעסיקים והעובדים כאחד. הספר הזה מנחה כיצד לזהות את החוזקות של העובדים ולהעניק להם מקום שיאפשר להם לבטא את חוזקותיהם ולצמוח. לאו דווקא מדובר בצמיחה שיש לה ביטוי חומרי (שכר ותנאים), אלא סיפוק שנובע מהתאמה בין כשרונותיו של העובד לעבודה אותה הוא מבצע ולשאיפותיו. אני חושבת שאין כמעט אירגון שלא יפיק תועלת משינוי תפיסתי שכזה. מנגד, לפעמים האמצעים שהספר מציע כדי לגלות את החוזקות של העובדים הם קצת, איך לומר, 1984 (שאלונים רבעוניים בקרב חברים לעבודה, טלפונים ללקוחות שהעובד היה עמם בקשר). ישנה חברת הייטק אמריקאית שפועלת בישראל ומבצעת על עובדיה מלאכת בילוש והלשנה תקופתיים מהסוג הזה. פה אני רואה פגיעה בחירויות הפרט ומאמינה שבאמצעות קשר בלתי אמצעי יכול כל מעסיק להכיר את עובדיו מבלי להעמידו תחת זכוכית המגדלת של חבריו.
מבחינת התפתחות עצמית, הספר מציע שינוי גישה משלילי לחיובי. הוא במודע לא עוסק בחולשות ומרוכז בחוזקות, כנראה מתוך מטרה שהעקרון הזה יחלחל לקוראיו. כאינדיוידואלים בעולם תחרותי, הרבה מאיתנו מונעים על-ידי מחשבות לא קונסטרוקטיביות בסגנון "אף פעם לא אדע לנאום כמוה", "למה אין לי חוש הומור כמו שלו?", "חבל שאין לי כושר שיכנוע כמו שלה". המחשבות הללו לא מקדמות אותנו, להפך. אני חושבת שהחוזקה הגדולה ביותר של הספר הזה היא המהפך המחשבתי שהוא מציע מחולשות לחוזקות. כולם מקנאים בכולם, זה כנראה טבעו של האדם. אך היכולת להשתחרר מה"אין" ולהתרכז ב"יש" היא בסיס טוב להתפתחות ולצמיחה.”
