נו, אז מה חדש במלחמה? בעצם כלום לא חדש, מכיוון שהמלחמה נגמרה. השנה היא 1945 - 46, אנחנו נמצאים במתפרה לבגדי נשים ברובע הפלצל בפריז. נמצאים אדון אלברט ואישתו לאה. ילדיהם רפאל ובטי, ליאון הגהץ, והפועלים, מוריס שחזר מאושוויץ, ושארל, שאישתו והילדים לא חזרו. התופרות גברת פולט, גברת אנדרה, וז'קלין, כל אחד וסיפורו, ועל היחסים והיומרות הצנועות לאושר. בבית המלאכה של אדון אלברט לא מדברים ממש על המלחמה, לא מדברים ממש על המשפחות שאבדו. הולכים מסביב, לפעמים היא פורצת, ואז דמעות וצחוק מתנגחים ואי אפשר לדעת מי יגבר על מי. אז מה חדש במלחמה? כלום לא חדש, כפי שאמר אדון אלברט ב1945 - : "המלאי היחיד שאינו אוזל הוא הדמעות". רוברט בובר חזר "משם" ובצעירותו עבר כפועל בבית מלאכה לבגדי נשים, במה שנקרא אז הרובע היהודי של פריז, בו היו המתפרות והמגורים יחידה אחת בבתי דירות ישנים. בכתיבה נקייה ממלודראמה, בצמצום תיאורים, מיטיב בובר להפיק מהניצולים את כל הכאב המקופל בצד האפל של ההומור. בובר הוא גם שותפו של וים ונדרס לעשיית סרטים.

שם הספר
ברג ובק