היא עמדה מול דלת המעלית, מחכה שתפתח. "רוני...רוני," קראתי לה בשקט, במבטא קצת גרמני כזה. וכשהיא הסתובבה אליי, המכנסיים שלי כבר היו מוטלים קרוב לרצפה. רוני זרקה עליי מבט מבוהל, ומצמצה: "דומפי, מה זה? ברחה לך החגורה?" היא התכופפה לפני, כוילו בשביל להרים לי את המכנס. היא הייתה למטה לרגע, ואז נתנה לי שם נשיקה. הצמידה את השפתיים שלה לתחתונים מקדימה, ואהבה. המעלית בינתיים דהרה למעלה. בקומה התשיעית התאוששתי טיפה ולחצתי על הכפתור האדום. "דומפי, טוב שנזכרת, מעט שנתפסת עם המכנסיים למטה."