הספר שלפנינו הוא בבחינת פריצת דרך. ספרות המחקר על הלחימה היהודית בשטחי ברית המועצות הכבושים היא בחיתוליה. הספרות הכללית על השואה נופלת כאן לאחת משתי גישות הפוכות קיצוניות: יש כאלה המגזימים הגזמה עצומה במספר הלוחמים ובמעלליהם, עד כדי כך שנוצר הרושם כאילו השואה באזורים אלה מתמצית בעיקר בלחימה. ויש אחרים הטוענים שהלוחמה היהודית היא המצאה אידיאולוגית של הדור שלאחר השואה. עבודתו של שלום חולבסקי סותרת את שתי הגישות כאחת - בהתבססה על נתונים ממשיים, היא יכולה לשמש בסיס איתן לטענה שהלחימה היהודית אכן הייתה, והיקפיה היו ניכרים. עבודתו של שלום חולבסקי נמשכה שנים רבות. הוא אסף, עדויות של לוחמים - ניצולים, ספרות סובייטית מגוונת, ספרות זכרונות, חומר תיעודי גרמני ואחר כדי ליצור תמונה רחבה ושלמה ככל שניתן. את כל אלה תיעד, סיכם וניתח, לראשונה בהיסטוריוגרפיה של השואה.
פרופ' יהודה באואר שלום חולבסקי נולד בעיר לידה, בפולין, סיים סמינר "תרבות" בווילנה והיה מנהל בית ספר עברי בעיירה ראקוב. בין השנים 1942 - 1939 הוא חי בנייסביז' והיה ראש המחתרת וממארגני המרד בגטו זה, שבו פרץ המרד הראשון בגטאות. עם בריחתו ליער היה אחד המפקדים ביחידה הפרטיזנית "ז'וקוב" ביערות בילורוסיה. לאחר המלחמה עמד בראש פח"ח (פרטיזנים - חיילים - חלוצים) בפולין ובגרמניה. עלה ארצה ב1948 - והצטרף לקיבוץ עין השופט, בו הוא חי עד היום. היה חבר מועצת יד ושם ונמנה עם מייסדי מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ. למד באוניברסיטה העברית, קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה ועבד כעמית - מחקר במכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית. היה בין מחברי ספר הפרטיזנים היהודים (1959). מספריו: עיר ויער במצור (1973), על נהרות הניימן והדנייפר (1982), בסופת הכליון (1988).