סיפורי נשים בנות העליה הראשונה היא אסופת סיפורים מתוך כתביהן של שש יוצרות בנות העליה הראשונה. שתיים מהן, חמדה בן - יהודה ונחמה פוחצ'בסקי, עלו בתקופה זו ארצה והחלו בכתיבה ובפירסום בה. חנה טרגר (ברנט) ויהודית הררי (אייזנברג) הובאו בילדותן ארצה, ותקופת העליה הראשונה מצטיירת בכתיבתן כחוויית ילדות ונעורים. ואילו איטה ילין (פינס) וחנה בולוטין (לונץ), שחיו את "היישוה הישן" ואת "היישוב החדש" בעת ובעונה אחת, שבות ומספרות את תקופת העליה הראשונה כסיפור של בין - התחומים. המפתיע בסיפורים אלה הוא הגילויים הראשונים של כתיבה נשית כבר מתחילתה של העליה הראשונה. כלומר, האישה אינה מסתפקת בכך שהסופר - הגבר יהיה הנציג הבלעדי המספר את המציאות הארץ - ישראלית החדשה, אלא גם היא מבקשת לספר אותה בקולה שלה ומתוך עמדותיה שלה. גם היא רוצה לחלוק עם הקוראים, בארץ ובעולם היהודי, את חוויותיה האישיות והקהילתיות לנוכח המעמד ההיסטורי המפעים של שיבת ציון המודרנית; גם היא רוצה לתאר ולתעד לדורות הבאים את החיים ההולכים ומתרקמים כאן; ויותר מכל, היא מציעה מודל חדש של "אישה" ו"אם" בארץ - ישראל. סופרי העליה הראשונה עוסקים במודלים של תחייה והתחדשות - "אדם חדש", ו"ארץ חדשה", "חברה חדשה" ו"תרבות חדשה", רק לגבי האישה הם נשארים עם אותם דימויים שגורים ישנים. והנה באה הכותבת הארץ - ישראלית, ולראשונה היא מציגה סקיצה של "אישה חדשה" (בשלב זה רק בספרות): אישה שאינה משלימה ען היותה "עזר כנגדו" רק לחובות ולא לזכויות, ןמכאן תביעותיה להכרה בה ובמקומה השווה והעצמאי בחברה המתגבשת. במילים אחרות, המהפך מגולה למולדת, עבור הסופרת של תקופת העליה הראשונה, הוא לא רק תחייה לאומית אלא גם תחייה נשית. פרופ' יפה ברלוביץ היא חוקרת ספרות העליה הראשונה ומרצה במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר - אילן. מספריה: אעברה נא בארץ - מסעות אנשי העליה הראשונה (1992) להמציא ארץ להמציא עם - תשתיות ספרות ותרבות ביצירה של העליה הראשונה (1996)

סיפורי נשים בנות העליה הראשונה היא אסופת סיפורים מתוך כתביהן של שש יוצרות בנות העליה הראשונה. שתיים מהן, חמדה בן - יהודה ונחמה פוחצ'בסקי, עלו בתקופה זו ארצה והחלו בכתיבה ובפירסום בה. חנה טרגר (ברנט) ויהודית הררי (אייזנברג) הובאו בילדותן ארצה, ותקופת העליה הראשונה מצטיירת בכתיבתן כחוויית ילדות ונעורים. ואילו איטה ילין (פינס) וחנה בולוטין (לונץ), שחיו את "היישוה הישן" ואת "היישוב החדש" בעת ובעונה אחת, שבות ומספרות את תקופת העליה הראשונה כסיפור של בין - התחומים. המפתיע בסיפורים אלה הוא הגילויים הראשונים של כתיבה נשית כבר מתחילתה של העליה הראשונה. כלומר, האישה אינה מסתפקת בכך שהסופר - הגבר יהיה הנציג הבלעדי המספר את המציאות הארץ - ישראלית החדשה, אלא גם היא מבקשת לספר אותה בקולה שלה ומתוך עמדותיה שלה. גם היא רוצה לחלוק עם הקוראים, בארץ ובעולם היהודי, את חוויותיה האישיות והקהילתיות לנוכח המעמד ההיסטורי המפעים של שיבת ציון המודרנית; גם היא רוצה לתאר ולתעד לדורות הבאים את החיים ההולכים ומתרקמים כאן; ויותר מכל, היא מציעה מודל חדש של "אישה" ו"אם" בארץ - ישראל. סופרי העליה הראשונה עוסקים במודלים של תחייה והתחדשות - "אדם חדש", ו"ארץ חדשה", "חברה חדשה" ו"תרבות חדשה", רק לגבי האישה הם נשארים עם אותם דימויים שגורים ישנים. והנה באה הכותבת הארץ - ישראלית, ולראשונה היא מציגה סקיצה של "אישה חדשה" (בשלב זה רק בספרות): אישה שאינה משלימה ען היותה "עזר כנגדו" רק לחובות ולא לזכויות, ןמכאן תביעותיה להכרה בה ובמקומה השווה והעצמאי בחברה המתגבשת. במילים אחרות, המהפך מגולה למולדת, עבור הסופרת של תקופת העליה הראשונה, הוא לא רק תחייה לאומית אלא גם תחייה נשית. פרופ' יפה ברלוביץ היא חוקרת ספרות העליה הראשונה ומרצה במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר - אילן. מספריה: אעברה נא בארץ - מסעות אנשי העליה הראשונה (1992) להמציא ארץ להמציא עם - תשתיות ספרות ותרבות ביצירה של העליה הראשונה (1996)