מדי פעם עולה קול ספרותי שניחן בעוצמה וביכולת למשוך את הקוראים עמוק לתוך תרבות, שעד כה היתה עלומה. את הסאגה המופלאה על החיים באוגנדה במאה ה- 20 כתב סופר אפריקני צעיר שהשוו אותו לסופרים סלמאן רושדי וגבריאל גרסיה מרקס.
את הסיפור רחב היריעה מספר מוגזי, גבר שנון וחד עין, שחייו מקפלים בתוכם את המסורתי והמודרני, השלווה והאלימות המטורפת, העריצות והדמוקרטיה. הוא נולד בקהילה חקלאית בתחילת שנות ה- 60. אחרי שהוריו היגרו לעיר הבירה קמפלה, גדל אצל סבו, ראש שבט מודח, ואצל דודתו, המכונה "סבתא". בגיל תשע הוא משאיר מאחוריו את חייו המוגנים בכפר ומצטרף להוריו ולאחיו בעיר, שבה הוא נחשף בראשונה לעריצות ולקשיים שיהיו מנת חלקו בשנים הבאות.
שלטון האימים של אידי אמין והחורבן שבא אחריו הם הרקע להתבגרותו הסוערת של מוגזי: המאבקים הבלתי פוסקים עם אמו קשת הלב ועם אביו המחמיר; השנים שעברו עליו בטיפול בילדים שגידלו הוריו, שמספרם הלך וגדל כל הזמן; ושהייתו במנזר קתולי מדכא עד אימה. הוא יוצא לעבוד כמורה בבית ספר תיכון, מסתבך ברומן טרגי, מוצא את עצמו מעורב בברית מפוקפקת ומסוכנת עם הצבא שלאחר נפילת אמין וחוזה במו עיניו בהתפשטות הקטלנית של וירוס האיידס. לבסוף, משנקעה נפשו מהאובדן האישי ומהטרגדיה הלאומית הוא מחליט להגר לאמסטרדם.
פרטי חייו של מוגזי והתפתחותו המוסרית והפסיכולוגית מספקים לאיסגאווה בסיס לתיאור מבריק, השופך אור על החוויה האפריקנית, הפוסט-קולוניאלית בת זמננו. ב"רשמים מהתהום" - רומן המאוכלס בדמויות יוצאות דופן, המצטיין בחוש הומור מושחז ומונחה על ידי חמלה רגשנית ובה בעת בלתי משוחדת - אנו חושפים בפני הקורא סופר שהוא משכמו ומעלה, שידע לטוות ביד אמונה קליידוסקופ של פנטזיות, סיפורים מוזרים ודרמה.