'חברה אזרחית" היתה בשלושים השנה האחרונות קריאת קרב של ההתנגדות הליברלית .משטרים רודניים במזרח אירופה ובאמריקה הלטינית, שם למודל חברה אלטרנטיבי שנועד להתמודד עם תחלואי החברה הליברלית עצמה, ומושג רב - משמעויות בתיאוריות של חוקרי חברה ומדינה, בשיח הציבורי בישיאל נשמע לאחרונה הד לשימושים השונים במונח בדיבורים על "סדר יום אזרחי", על "מהפנה אזרחית" ועל ישראל כ"מדינת כל אזרחיה". ספר זה מבקש לברר מהי בדיוק חברה אזרחית והאם, בצל הכיבוש ולמרות הסכסוך המתמשך בין מדינת ישראל לבין הפלסטינים, חברה כזו מתמסדת בישראל. חלקו הראשון מוקדש לבירור כמה ממשמעויות המושג וכמה מהשימושים שנעשו בו בתולדות המחשבה הפוליטית בעת החדשה, מאז לוק ומונטסקייה עד גראמשי, הברמאס וארנדט. חלקו השני של הספר כולל מאמרים הבוחנים מקרוב, המתוה פרספקטיבות ביקורתיות מגוונות, מאפיינים של חברה אזרחית ותהליכים של "התאזרחות", במגזרים ובתחומים שונים בחברה הישראלית. נידונים כאן תהליכי ליברליזציה ודמוקרטיזציה של השלטון ומערכותיו, נסיגת חברת הספר הישראלית לאור ההתפתחויות בההליך השלום, הפרטת שירותי הבריאות, מעמדן האזרחי של נשים בישראל, המהפכה החוקתית ותפקידו של בית המשפט העליון במיסודה של חברה אזרחית וניצניה של חברה אזרחית פלסטינית בתחומי מדינת ישראל. ספר זה הוא עדות לרגע מכריע בהיסטוריה של החברה הישראלית ושל התפתחות המחקר הסוציולוגי והפוליטולוגי על ישראל. ראשית היווצרותו בתקופה של התקדמות , צשמעותית לקראת פיוס בין ישראל לפלסטינים; הוא רואה אור בימים שבהם האלימות מתלקחת מחדש, ההתגייסות השבטית גוברת על ההגיון האזרחי, ורטוריקה מלחמתית ולאומנית קובעת מחדש את סדר היום הישראלי. מהלך האירועים בחודשים הקרובים יקבע אם ספר זה הוא ביטוי למחשבה שהקדימה את זמנה והשכילה לראות למרחוק או עדות מאלפת לרגע חולף בתרבות הישראלית, אפשרות שלא התגשמה, הזדמנות שהוחמצה.