“הביקורת שנכתבה בטיימס הבריטי על הספר הראשון בסדרה נפתחה במילים: "למה אף אחד לא חשב על זה עד היום?"
ובאמת, למה? הרי הרעיון הוא כל כך מבריק ומתבקש. קח תעלומה בלשית בסיסית של מי-עשה-את-זה. שימו אותה בזמן ומקום מיוחדים, מה שמאפשר לך לחקור לא רק את מיקומו של האדם בעולם אלא גם את מיקומו בזמן. ללוות את ההיסטוריה מהצד, להיות עד להתהוות הציביליזציה ולאירועים גדולים. את זה כבר ראינו אצל גדולי הכותבים: מקס אלן קולינס, פיליפ קר ואליס פיטרס כתבו סיפורים בלשיים שבהן מופיעות דמויות היסטוריות אמיתיות ואירועים היסטוריים אמיתיים. אבל אם כבר אנחנו שם, ויש לנו תעלומה לפתור – למה לא להביא את אחד המוחות הגדולים של המין האנושי שיפתור אותה? כי בואו נזכור, אם שרלוק הולמס הוא האבא של כל הבלשים, אז אריסטו הוא הסבא. שרלוק רק למד את תורת הלוגיקה והפעיל אותה; אבל אריסטו המציא אותה.
סטפנוס הצעיר חי את החיים באתונה הקלאסית. כבן למשפחת בעלי אדמות הוא הולך להתעמל בגימנזיון, משם לסימפוזיון באקדמיה, הולך להצביע בסנאט, בודק את אספקת שמן הזית באדמות שלו, מקריב קרבנות לאלים - עד שיום בהיר אחד תעלומת רצח במשפחה מאיימת לקחת ממנו את כל זה. ובלית ברירה הוא הולך למורו ורבו, אריסטו הדגול, שיגיד לו מה קורה.
החיסרון בספר הוא הביצוע היבשושי של הרעיון המבריק הזה. אין בספר דיונים פילוסופיים מעמיקים, שימוש מיוחד בתורתו של אריסטו או בחוקי הפילוסופיה העתיקים. אנו גם לא עדים לאירועים מיוחדים במינם בהיסטוריה של יוון הקלאסית, ותיאור החיים באתונה נעדר את הדיוק ההיסטורי והפרטים המדוייקים המתובלים בדמיון עשיר שיש למשל אצל קן פולט בספריו על ימי הביניים. הרעיון הוא טוב, מצדיק את קניית הספר והוא מספיק חזק כדי להביא קורא נחוש אל אמצע הספר בערך, אבל משם צריך סיבולת לב-ריאה מסויימת כדי להמשיך להפוך דפים.
לסיכום: אלמנטרי, סטפנוס היקר.”