יצחק קשתי, כיום פרופסור למדעי החינוך, השב לעיר הולדתו בהונגריה, ומשחזר את תקופת ילדותו בצל המדיניות האנטישמית של ההונגרים, השתלטות הגרמים ופעילותו של ועד ההצלה בראשות ישראל קסטנר. יצחק, אחיו ואמם מגרושים מביתם למחנה שטרסהוף שבאוסטריה. האב גויס עוד קודם לכן לפלוגות העבודה ונרצח על ידי הסגל ההונגרי. משטרסהוף נלקח יצחק, באופן שאינו נהיר לו עד היום, והוסתר בבית חולים לילדים בני תערובת שפעל בזמן המחלמה בווינה מטעם הקהילה היהודית. כעבור זמן הובא לשם גם אחיו ארווין, ואף האם נשלחה לבית חולים יהודי. בוינה היו עדים לכניסת הצבאות הסובייטים. לאחר השחרור חזרו בני המשפחה להונגריה. שני הנערים הצטרפו לתנועת הנוער הציוני, וביחד עם אמם יצאו את הונגריה בדרכי הבריחה, להעפיל לארץ ישראל. אחרי תקופת מעצר בקפריסין הצטרף יצחק לחברת נוער בקיבוץ כפר גליסון. ארווין התנדב לחטיבת אלכסנדרוני ונפל בקרב קולה במלחמת השיחרור.