“פעם כשעוד היו טיסות, והינו בורחים לאנשהו מהחום של אוגוסט למדינה פחות חמה.. כשהיו טיסות, ויעדים, ותכנונים.. בקיצור לפני שנה הינו ברומניה כל המשפחה. אנחנו משפחה של טיולים רגליים ולכן את עיקר שהותנו, בילנו בהרים הקרפטיים במסלולים עטורי נופים עוצרי נשימה, כשכל הזמן אנחנו מחפשים דובים. אני, חובב ערפדים וספרות ותרבות פופלרית גוטית גררתי את המשפחה לבקר בכל טירה שנטען שהיא טירתו של ולד המשפד. יש הטוענים שולד המשפד היה אחד מההשראות לרוזן דרקולה בסיפרו של ברם סטוקר. בסיור בין הטירות נחשפנו לסיפורים על אכזריותו של אותו ולד, שנהג לשפד את קובנותיו (הפולשים העותמנים) על חניתות למען יראו ויראו. כבר אז החלטתי לקרוא את הספר "דרקולה" המקורי, שכן אני חובב הזאנר, ותרבות שהתפתחה מאוחר יותר, וכנראה שסטוקר שם את היסודות להרבה מהפולקלור הזה. אמנם הספר דרקולה לא היה הראשון בשנת 1819 התפרסם הספר פולידורי הערפד. אבל אין ספק שהספר דרקולה היה המקיף והמרשים ביותר בסוגה זו שהתפתחה. אז ניגשתי לקרוא, בלי המון ציפיות, אחרי הכול, ספר שנכתב ב 1897, בטח הוא נאיבי, איטי, וכו.. אבל הספר למרות התמימות, ולמרות המאמץ שניכר בבניית העלום האפל של ה"לא מתים" כתוב בצורה מצוינת, סוחפת ומרתקת. הספר כתוב כרומן מכתבים ויומנים של הדמויות הפעילות בסיפור. אמנם אין מדובר בספר "אפל" באמת, אבל כן נוצרת אווירה מתאימה, והמתח והקצב של הסיפור נשמרים בצורה מוצלחת עד לסיום.
מאז דרקולה של ברם סטוקר ספרות הערפדים התפתחה רבות, וכך גם התרבות הפופולרית. הספר זכה למספר עיבודים קולנועים, לי זכור הסרט משנת 1992 של פרנסיס קפולה, קיאנו ריבס בתפקיד הנוטריון, וינונה רידר, בתפקיד ארוסתו מינה, אנתוני הופקינס כ ואן הלסינג... וגרי אולדמן כרוזן דרקולה.
שורה תחתונה, למי שאוהב את הז'אנר הספר הזה מומלץ מאוד, ולא רק בתור שיעור בהיסטוריה... פשוט ספר שכתוב טוב.”