מכתבי אהבה של אנשים אחרים מרתקים אותנו תמיד ומסיבות רבות. הם מגיעים אלינו אי - משם וממרחק של זמן, ועשויים להיות מאלפים גם כשהכותבים המתייסרים באהבתם הם אנשים מן השורה. כאשר מדובר באנשים ידועים, לא זו בלבד שמכתבים כאלה ניחנים בכוח המשיכה של הזוהר והקסום, אלא שהם גם מאירים את הממד ההיסטורי של התקופה כמו גם את הממד הפסיכולוגי של הדמויות. קובץ המכתבים רותי שלי מכיל מכתבי אהבה שנכתבו לפני כשישים ושתיים שנה. הכותב הוא משה דיין, הנמענת - רעייתו, רות דיין. הוא איש ה"הגנה", אסיר היושב בכלא עכו, מלא געגועים למשפחתו הקטנה וחרד לגורלה; היא - צעירה מטפלת בתינוקת בת שמונה חודשים, יעל (יוליק), הנאלצת לשאת בנטל לבדה ("נשקי את יוליק הרבה גם במקומי. זכרי שאת צריכה לנשק אותה תמיד כפליים...", מבקש משה באחד ממכתביו) ומגייסת את כל כוחותיה הנפשיים כדי לחלץ את שניהם מן הצרה הזאת. המכתבים מאפשרים לקורא בהם הצצה לעולמו הפנימי של משה דיין, וחושפים פן לא יודע באישיותו של הלוחם והמדינאי, שכל חייו נמנע מלחשוף את רגשותיו בפומבי. מן המכתבים מצטיירת ועולה דמותו של צעיר אידיאליסט, בעל דעות מוצקות והשקפת עולם מגובשת, פטריוט נלהב, אדם צמא - ידע ואוהב ספר, מלא רוך וחום, רגיש ודואג, אבא חרד ובעל אהוב, רומנטיקן ללא תקנה. רותי שלי כולל, בנוסף למכתביו של משה דיין, גם קטעים מיומנה של רות דיין, שבו כתבה מעת לעת, מבוא היסטורי מאת ד"ר מוטי גולני ודברי סיום של יעל דיין, בתם של משה ורות.