נשכבתי על מיטת הכלא שלי, עצמתי את העיניים והתחלתי לנשום עמוק. ואז... תחילה בצעדים קטנים ומדודים ואט אט בצעדים גדולים יותר ויותר... התחלתי להתרומם גבוה גבוה... חייכתי לעצמי והתחלתי במסע שלי, במסע שכה הייתי מוכרח לו... ריח של שמן רובים נישא באוויר. לילה קר כקרח, עם זיעת מדים חמוצה. אני עייף משבוע של מחסור עצום בשינה... אני רץ ויורה, תשוש כמו מת... הפה יבש ואני רוצה להפסיק את הריצה הזו, אבל יודע שאסור לי, הפעם אסור לי להפסיק לרוץ, כבר הפסקתי פעם מתישהו, איפה שהוא, אסור לי, אסור לי, אפילו לא לרגע... ואז הכדורים הפסיקו לשרוק. דמעות יש לה בעיניים... תעזוב אותי, היא בוכה, אתה מחזיק חזק ככה, זה כואב לי, איי... איי... די, נו, אני לא רוצה. אל תפגע בי, בבקשה... אני משייט לי מעט אחורה ועוד קצת. היא מעבירה את הישבן החשוף שלה על הזין שלי, למעלה, למטה, למעלה, ואז אני תופס אותה ומנסה לחדור. אין לכם דבר מדהים יותר מאשר להביט על עצמכם מבחוץ, מתוך הידיעה שכל זה ניתן לשינוי ואינו אלא אופציה אחת מני אינסוף.