בראיון ל``כל העיר`` אמר המשורר ט. כרמי: ``היהודי שמצא את הדיקציה הנכונה ואת הטון הנכון לגבי האינתיפאדה, הוא אריה סיון. הצד האישי לא התקפח אצלו, והשירים אינם בשחור-לבן``. אריה סיון נטוע בארצו ובתוך עמו, והוא דייר בלתי מוגן מפני המראות והארועים, ה`תובעים` ממנו לתת להם ביטוי. זוהי תביעה פנימית, לא מחוייבות חיצונית. מן הכיוון השני באים הדברים השייכים למעגל הפנימי, האישי: אהבה ותשוקה, חרטה וצער, הביקוש הנואש אחרי התובנה הכוללת, הזיקה היהודית ללשון ולמקורותיה. בספר הנוכחי, דייר לא מוגן. העשירי למניין קבצי שיריו, מתלווה אליהם ביתר תוקף התחושה כי צו-הפינוי אינו רחוק. במפגש בין המראות מבחוץ ומראות הנפש מותכות המילים בהן נוצק ה`חומר` הלא שקט, אשר ממנו נובעת שירתו של סיון. פרסים בהם זכה אריה סיון: פרס ראש הממשלה, 1973 פרס ברנר, 1989 פרס ש. שלום, 1992 פרס ביאליק, 1998