הילת הכבוד האופפת את בוגרי המסלולים המתישים ביחידות המובחרות בצבא, היא משאת נפש לרבים. מעטים מהזוכים לטעום הילה זו, אף מצליחים לבחון במבט מפוכח את כל צדדיה בזמן הוויתה. ארז זוכה לחוש בטעם הזה. אך כשהגורל מזמן לו בו בעת אהבה עזה, המחדדת מאוד את טעם החיים, מתחולל אצלו שינוי. דווקא הדרך ללבה של נערה אהובה אחת, מעמידה את ההילה ההיא וכל המאמצים והסיכונים הכרוכים בה באור אחר. דווקא הרכות, הכנות והכאב שהם חלק בלתי נפרד מקשר אינטימי, משמשים לארז כמראה הפוכה לו ולחיילים סביבו, המדחיקים את רגשותיהם ומחפים על כך בציניות, באלימות ובשנאה. האם האהבה היא שפקחה את עיניו של ארז, או שמא רק המריצה את ההתפכחות? אין לכך חשיבות. האהבה עלולה לחלוף, אך הראייה השונה שהיא מביאה עמה, וההתבגרות המהירה הטמונה במציאות של סיכון חיים ואבדן נפשות קרובות, הם תהליכים בלתי הפיכים. סיפורו של ארז הוא מבט אמיץ וחודר לעולמו וללבטיו האישיים האנושיים של לוחם בצה"ל, המנסה לצוף בים של אי שפיות.