“מיכי, טייס ריסוס בן שלושים, מתעלף במהלך יום עבודה רגיל. ההתעלפות גוררת סדרת בדיקות וממצאים מדאיגים. בעקבותיהם מיכי מחליט לשבור את השיגרה ולצאת לסיני לצפות בשיטפון במדבר. אביו, איתמר, היסטוריון בעברו וחקלאי בהווה, מחליט להצטרף אליו למסע התרמילאים המלמד את ההיסטוריון להניח מעט לעבר ולהתמקד ברגע. המסע החיצוני מלווה במסע פנימי ובהתקרבות של האב ובנו. השתיקות התלויות בינהם והשאלות שמעולם לא נשאלו מפנות את דרכם לשתיקות מעט יותר נינוחות ולשותפות בחווית הרגע.
ברקע עומד סיפורה של האם, חדוה, ניצולת שואה, שחוסר יכולתה להתמודד עם העבר הוביל למותה בגיל צעיר, ולהפיכת איתמר לתחליף אם. אחיה יצחק, הדוד המסתורי, בוחר להתמודד עם העבר בצורה שונה מאחותו, ויוצא לשליחויות מיסתוריות ברחבי אירופה.
הספר מעלה לדיון סוגיות חשובות ביחסי אבות ובנים, החל מהקרבה של הורים העלולה להוביל לכעס עצור, וכלה בצורך ההורי הבלתי נשלט לגונן ולא להרפות. מתוך הקריאה עולה השאלה עד כמה דור הילדים יכול באמת להכיר את הוריו, עד כמה אנחנו מעיזים לדבר על הדברים החשובים באמת, ומדוע הבושה והרחמים ההדדים כל-כך תבועים במערכות היחסים המורכבות הללו.
מול יחסי מיכי ואביו עומדת כמראה מערכת היחסים בין עוואד, המדריך הבדואי, ואביו. עוואד שהיה כעיניים לאביו העיוור במדבר, סמך עליו בעיניים עצומות ולמד ממנו את ההתנהלות במדבר, מציב דגם חלופי להתנהלות בהווה.
הספר כתוב בצורה זורמת ונוגעת ללב ומוצג מנקודת מבטם של ארבע דמויות שונות: מיכי, איתמר, עוואד ויצחק. גדולותו של הספר היא היכולת לגעת ברגשות הנסתרים של הדמויות באופן לא ביקורתי.”