בהקדמה לספרו כותב המחבר משה ארידור כך: לא על עצמי לספר באתי, אלא על חייל יהודי ששירת בצבאות פולין וברית - המועצות במלחמת - העולם השנייה, בזהות שאולה, שזה הייתי אני. באתי לספר על פרק בחיי צעיר יהודי בפולין בעת כיבושה על - ידי גרמניה הנאצית והצבא האדום של ברית - המועצות; על התקופה וקורותיה, על אנשים שהגורל זיכה אותם ביכולת להילחם נגד החיה הנאצית עם רובה ותותח - ולא כצאן מובל לטבח - ולשרוד, על מנת לספר לזיכרון הדורות. לספר על אלה שעמד בהם הכוח וניתנה להם היכולת לסכל מזימותיהן של חיות - אדם להשמיד את העם היהודי עד האדם האחרון, ולא עלה בידם... ...את אשר עברתי מימי נעוריי כחניך תנועת נוער ציונית בפולין ועד להתגשמות חלומי לנחות על אדמת הארץ - בא אני לספר לדור ילידי הארץ, אשר חוטאים לעתים בחוסר הבנתם והערכתם להיותם בני מזל כי זכו להיוולד בישראל הריבונית ולשרת בצבא עמם. האירועים שעליהם אני מספר אכן התרחשו, ועשיתי מאמץ לתארם לפי מיטב זיכרוני לאחר שוך השנים שחלפו. אף כי האירועים שתיארתי התרחשו בחיי, לא יומן אישי ביקשתי לשרטט אלא לתעד ולהנציח את קיומה של עוד יחידה אחת של חיילים אלמונים שתרמו את חלקם להכנעת ממלכת הרשע הנאצית, שהיה להם חלק בסלילת הדרך לחידוש הריבונות היהודית בארץ - ישראל. זהו ספר מרתק האוצר בחובו את סיפורו של דור שלם. המחבר עוסק בעריכת דין ולבקרים בכתיבה פובליציסטית על נושאים, ציבוריים.