"קונצ'רטו לנער צורם ותזמורת" בעיקרו אינו וידוי, לא קורות - אהבה ולא לבטי - מין, לא עלילת - מתח ולא תאורי - הווי, לא הרהורי - הגות ולא חשבון - נפש, לא משא ריאליסטי על מבוכת - הדור - הצעיר ולא מסה על - ריאליסטית על מצבו של האדם, גם לא 'תרגיל' שעשה המספר הצעיר לקורא או לעצמו - אף כי יש בו מכל אלה. נעימתו פטפטנית ושקולה, חושפנית וחמקנית, קלת - ראש וכבדת - ראש, כנה ומתחכמת, תמימה ומתממת, צנועה ומתפקרת, ענווה ויהירה אך על הכול יש בה אהבה - לשמה של מלאכת - המספר. הוא מיועד למי שמיזוג זה מדבר אל ליבם. ריקי קלר, כיתה י"א, שרוצה להיות עיתונאית ובדיוק קיבל שולחן כתיבה חדש, למה אימ'שלו ראתה ג'וק על הישן, מבטיח לספר כמעט רק אמת וכמעט את הכל על שערוריית - העתקות מסתורית בגימנסיה שלו, ההומנית, שכמה בנות ובעיקר אחת טיפשונת - ונחמדה מסתבכות בה. הוא משתדל (לשווא) לא להיות נגוע בספרותיות, סוטה הרבה מן העיניין, מביע דעות על כל המזדמן, מתחכם, מחליף סגנונות ומעמיד במבחן לא - קל את סבלנות הקורא. תחילה הוא מתוסכל ומלגלג, בהדרגה הוא נעשה מעורב, עורך חקירה, משגע את מנהל הגימנסיה, רוצה לייסד בשביל המגורשות מביה"ס קומונה עם אהבה חופשית, משתתף במסיבת מזמוזים וסמים ונואם בה על ליגה למען ישראל יותר סימפטית, ושם מתערפל הסיפור.