פעם התעוררתי בלי כוונה באמצע הלילה, כולי חיות וחיוכים, ממש באגס באני. מה עכשיו? תהיתי באשר להתעוררות הבלתי צפויה הזו, מה אעשה עכשיו עם עודף האנרגיות שנחת עליי באישון לילה? איזה יום היום בכלל? כלומר מחר? התאספתי התאספתי עד שהתאפסתי. או, יופי, נזכרתי, יום שישי. אולי ננצל את הזמן התמוה הזה ונעשה מעשה מעשי כלשהו? שיחסוך לנו את עומס ההכנות והבישולים לכבוד שבּת המלכה שצפויה להתחיל בעוד שעות אחדות? יופי של רעיון, חשבתי, ובבת שתיים זינקתי אל המטבח. עופות, דגים ושאר חיות נשלפו במרץ ובמהירות מהמקפיא, ירקות יצאו בריקוד סוער, מזלגות וסכינים עפו לכל עבר ואני רוקדת את ריקוד ההכנות לְשַׁבָּת. כך חלפו להן כמה שעות טובות... ופתאום - בין לישת בצק לקיצוץ ירקות, טיגון וערבוב, נוחת עליי מסך שינה כבד מנשוא וכל מה שמתחשק לי זה רק לישון... כל הבית ישן, אני מזיעה במטבח הסגור, נאבקת בעפעפיי לבל ייעצמו ומסביבי מבעבעים סירים בכל הגדלים, גוש בצק שנמאס לו לתפוח, דגים מופשרים עם מבט בלתי מתפשר ועוד כמה נקודות אל חזור מאיימות כאלה... הממ... איפה משיגים סו-שף בחמש לפנות בוקר... ומה היה הרעיון האווילי הזה שאימצתי לי ברגע של חופשה...?
