"אילו יכולתי לבכות", כתב אחרי המלחמה אדי ויינשטיין, "אך לבי התקשה כמו פלדה רותחת שהוטלה למים צוננים, ואינני מסוגל לבכות על כאבי". חייו של אדי היו רצופים מעשי הצלה יוצאי דופן. כבן העיר לושיצה שולח יחד עם שאר בני עירו היהודים להמתה בטרבלינקה. אולם גילה העזה ואומץ לב ועלה בידו להימלט פצוע ממחנה המוות, לחזור לגטו ושרוד את החיסול הסופי. אדי ואביו הסתתרו ביער בבונקר שתכנן. עם תום הכיבוש התגייס אדי לצבא הפולני ושיקם את חייו.