“בהתחלה כמעט עזבתי, זה היה נראה לי כמו ספר ניו-אייג'י טיפוסי, אבל ההמשך מסקרן ומעניין.
המחשבה של הפיזיקאים, בראשית המאה העשרים, שחשבו שנושא המחקר שלהם מוצה, מעורר היום גיחוך, אבל אז חשבו, שנשארו רק כמה פיסות מידע זניחות בלתי פתורות:
א. הסיבה לאי הסדירות במסלול של כוכב חמה.
ב. אי התאמה בין התיאוריה לבין כמות החום המוקרן בפועל על ידי גוף כהה.
ג. והשפעת גוף שלישי על תנועתם של שני גופים אחרים (מה שמכונה 'בעיית שלושת הגופים').

בעיה א' הולידה את תורת היחסות. בעיה ב' את תורת הקוונטים. ובעיה ג', לפי הספר, את תורת הכאוס.

הרעיון היסודי של הספר הוא להבין שהעולם על כל מרכיביו לעולם לא יהיה מובן עד תומו, תמיד תהיה תנועה קטנה שלא לקחנו בחשבון, סטיה אנומלית לא צפויה, והדברים הקטנים הללו הם הגורמים לכך שאי אפשר לחזות לא את מזג האויר, ובטח שלא דברים מורכבים הרבה יותר. אלא שהכאוס הזה הוא גם המקור והשורש לאמנות, ליצירה, למורכבות האנושית והעולמית, ובכלל ליופי ההרמוני של העולם.
לדעת הכותבים, המדע במאה העשרים מתשחרר אט אט מהפילוסופיה המכניסיטית-דטרמיניסטית ששלטה במדע במשך מאות שנים, העולם הופך להיות הרבה פחות צפוי, או אולי יותר נכון לומר חוזר להיות הרבה פחות צפוי.
ראוי לציין שהכאוס לא בהכרח בלתי הרמוני, לדעת כותבי הספר בדיוק להיפך, הכאוס הוא ההופך את העולם להרמוניה מושלמת. כוח היצירה באדם הוא כאוטי ביסודו, התבניות שבטבע הם כאוטיות, וגם לב בריא פועם בצורה לא לגמרי סדירה.

שווה קריאה.”