המשוררת אסתר זילבר - ויתקון, בראה מקרו - קוסמוס של אהבה, מסירות והתמודדות, שגיבוריו הם בעלי - חיים בחצר האחורית של משפחתה. ההתבוננות באורח חייהם, מתוארת בעין רגישה ונאמנה לעובדות בטבע, ולפסיכולוגיה הארכיטיפית המשותפת לחיה ולאדם: המסירות לצאצאים והדאגה להמשכיות המין. הסיפור מחבר את הילד ואת ההורה אל חוויית העומק במערכת היחסים, שבין הורים לילדיהם, אל מכלול הרגשות הכרוכים בה: השמחה והעצב, הביטחון והדאגה, ההדרכה והנזיפה, הגאווה והשעשוע. הסגנון ההומוריסטי של הסיפור ושל האיורים, הלשון המעולה, והחריזה החכמה, חוברים יחד לכלל יצירה מתבלטת בספרות הילדים לגיל הרך.