אריה סיון הוא מן האבות המייסדים של השירה הישראלית, ושירתו היא ממיטב היצירה הפיוטית שנוצרה בעברית בחמישים שנות קיומה של ישראל. בכל ספר מספריו מקדיש המשורר חטיבות נרחבות לשירים העוסקים בנופי הארץ ובאקלימה, בעריה ובכפריה, הריה ומדברותיה, ברבדים הארכאולוגיים והמיתולוגיים, באירועים היסטוריים ופוליטיים מרכזיים בתולדותיה - עליות, בניין הארץ, הדי השואה, מלחמות ישראל, הסכסוך הישראלי - ערבי, מספריו עולה דמותו של צבר תל אביבי, "דור שני לגאולה", כלשונו, המקושר באופן טבעי ובלתי מעורער אל נופי ילדותו, ועם זאת אינו חדל לתהות בפיכחון אירוני על משמעות הביוגרפיה שלו, על מקומו ברצף תולדות העם והארץ, על יחסו לאבותיו ובעיקר על רבדיה השונים של הזהות היהודית - עברית - ישראלית המתנצחים בהם. לשון שירתו של סיון עשויה מכל רובדי השפה העברית לגוני - גווניה, למן הפסוק המקראי והמאמר התלמודי, דרך מורשת השירה העברית לדורותיה ועד הלשון העברית המדוברת, האידיום העכשווי והסלנג... בשירתו מתקיים דיאלוג מתוחכם עם מיטב ספרות העולם, מן המיתולוגיה היוונות דרך שקספיר ועד פלובר ואליוט וקפקא ושירי הייקו יפניים. מקום מיוחד נודע בשירת סיון לתשתית המקראית, שאליה פונה המשורר כאל מעיין השראה מתמיד ומפכה... שיריו של אריה סיון מצטיינים בישירות וביושר, במבט מוסרי ואוהב אדם. לצד כמיהה לארץ ואהבה חסרת פשרות ורבת - פשר אל יושביה ומראותיה, המשורר אינו חוסך ממנה את שבט ביקורתו. שיריו על מערכת סיני, על מלחמת לבנון ועל תקופת האינתיפאדה נמנים, ללא ספק, עם ההישגים הבולטים ביותר בשירת המחאה בישראל. לצד אלה ניתן למצוא במכלול שירתו גם שירי אהבה נפלאים, ממוטב הליריקה בשירה העברית החדשה, כמו גם שירה ארס פואטית חזקה ומרתקת, שירי מסע של מי שנושא עמו את זהותו היהודית והישראלית בפגישה עם נופי נכר, ושירים אוטוביוגרפיים מרגשים.
