הַצִּרְצָרִית וְהַנְּמָלָה
כָּל הַקַּיִץ, הַצִּרְצָרִית
זִמְרְרָה בְּקוֹל.
עִם בּוֹא הָרוּחַ הַצְּפוֹנִית
נוֹתְרָה בְּחֹסֶר-כָּל,
בְּלִי פֵּרוּר אֶחָד עָלוּב
שֶׁל תּוֹלַעַת אוֹ שֶׁל זְבוּב.
אֶל הַנְּמָלָה הַשְּׁכֵנָה
נִזְעֲקָה בְּרַעֲבוֹנָהּ:
– תְּנִי גַּרְגְּרִים בְּהַקָּפָה...
בָּאָבִיב, בְּתֹם תְּקוּפָה,
אֲשַׁלֵּם כָּל הַקֻּפָּה –
כָּל גַּרְגִּיר עַד לַקָּצִיר,
גַּם הַקֶּרֶן גַּם רִבִּית!
נִשְׁבְּעָה הַצִּרְצָרִית.
הַנְּמָלָה אֵינָהּ בֵּין הַמַּלְווֹת,
זוֹ לָהּ הַפְּחוּתָה בַּמִּגְרָעוֹת...
– וּמֶה עָשִׂית בִּימוֹת הַחֹם?
אֶת הַלּוֹוָה תִּשְׁאַל בְּתֹם.
– בִּרְשׁוּתֵךְ, לְכָל פּוֹעֵל יוֹמָם וָלֵיל
הִנְעַמְתִּי בְּשִׁירֵי הַלֵּל.
– אָכֵן זִמַּרְתְּ? אֶבֶן מֵהַלֵּב יָרְדָה לִי!
נוּ טוֹב, עַכְשָׁו – בּוֹאִי תִּרְקְדִי לי.