האמנם רק תקלה לא גדולה? כישלון קטן בתכנון, חוסר מזל, או מקרה - הם שלא הצליחו למנוע מהעולם את המלחמה השנייה, הנוראה וההרסנית ביותר על פני כדור הארץ? אילו צלח הנסיון הנועז, אלמלא ליקוי פעוט, ולו שיחק המזל משחק הוגן יותר - האמנם היה נמנע הטירוף האיום של גרמניה הנאצית, שגרף וסחף ודרדר אתו את כל העולם? ואיך אפשר שלא לחשוב על כך שבמקרה שכזה - לא היתה עוברת השואה על העם היהודי. מי מכוון את ההיסטוריה, האם יש לה מכוונים? האם מהלך המאורעות נקבע רק, ואך ורק על ידי תהליכים עמוקים שלא כולם גלויים לעין המתבונן, או שאירוע לא גדול ושולי יכול להטות את הדברים למסלול אחר? ההיסטוריונים והפילוסופים מתווכחים בנושא הזה ימים רבים. תשובה מוסמכת ומהימנה - כנראה שאין להם. לא כן הסופרים. הם נסחפים על כנפי הדמיון לכל מיני מחוזות רחוקים. גם כאשר מבוססת יצירתם על מה שאירע בהיסטוריה - הם מוצאים להם מקום להוסיף, לנטות לאפיקים אחרים, לדמיין ולתאר את מה שרוחש בליבם. כך עושה עודד סבו מלמד בספר הזה, "מרתף הבירה". סיפור המעשה נטוע כולו בעובדות ההיסטוריות, בתיאורים המדויקים של המיקומים השונים בערים הגדולות ובכפרים, של האווירה והאקלים התרבותי של שנות השלושים המאוחרות, ועם זאת הוא מתקרב כל כך אל המעשה האחד, אשר אילו צלח - היה משנה את ההיסטוריה. המספר פורש את העלילה המרתקת קטע אחר קטע, שלב אחרי שלב. גיבורי הסיפור נעשים קרובים ומוכרים לקורא, והוא רוצה מאד בהצלחתם. כל כך קל ונעים לחשוב מה היה נחסך מהאנושות, אילו כוונותיו והכנותיו של הגנרל קורט שטיינהרט היו מגיעות אל ביצוען המושלם...