תמונת העולם המקובלת היא אטומיסטית: לכל אדם חוויות, תחושות ורגשות השייכים לו ורק לו. אבל לפני תמונת עולם זו עומדת בעיה. על פיה, ברור למה עליי לספק את רצונותיי שלי, אבל מדוע אדאג לזולת? מה אכפת לי מה יקרה לזולת, שאת סבלו לא אני ארגיש? בספר זה מוכיח עדי צמח שתמונת העולם האטומיסטית אינה נכונה. ראשית, לא נכון שלכל אדם יש תודעה אחת ויחידה. מה שפרויד קרא לו בטעות 'הלא - מודע' אינו אלא מערכת של תודעות המסוכסכות עם התודעה השלטת. שנית, לא נכון שכל אדם הוא תודעה נפרדת. המחיצות בתוך עולם הרוח אינן נובעות אלא מקשיים טכניים וממוסכמות לשוניות. לכן תקשורת אינה רק גשר ארעי בין אנשים שונים המעבירים מידע זה לזה, אלא היא תהליך של יצירת תודעה על - אישית, לידת נפש קיבוצית, ששיאה הוא הברהמן - נפש העולם. תמונת עולם חדשה זו מעמידה תורת מוסר חדשה: המוסר הוא תרפיה ברמה קוסמית. כמו שתרפיה מנסה להשכין שלום בתוך האדם, המוסר מבקש להשכין שלום בין כל הפריטים הבודדים, הנבערים והמסוכסכים שבעולם ולגבשם לנפש שלמה אחת: נפש עולם הרמונית, עשירה ומגוונת, כלומר יפה.