כמה הכל פשוט יותר כשחוזרים מן הכפור. החיים הופכים פשוטים יותר כשאתה מת. פתאום כל ההנאות הקטנות של החיים, מקבלות נופך אחר. פרח אחד הוא האושר בהתגלמותו. לא כסף, לא אהבה, ולא כוח, כי אם פרח אחר בעל ריח משכר. הציפורים צייצו וחיפשו להן מסתור ללילה מתקרב ואני המשכתי להסתובב ביניהן כנוח אחרי המבול, מביט סביב ולומד להעריך את ארעיות החיים. הכל נראה לנו תמיד מובן מאליו ואני מצאתי שואל את עצמי שוב ושוב: מתי נעצרתי בפעם האחרונה להריח את הפרחים? כל כך הרבה עיסוקים יש לו לאדם. עבודה, כסף, משפחה, ובין כל אלה האדם עצמו הולך לאיבוד, שוכח שהוא חי, שהוא נושם, ולא איזו מכונה שתפקידה הוא כל ייעודה. אז הנה, מתי וחזרת לחיים. וסוף כל סוף הרחתי את הפרחים. רומן אפל הפורח ממעמקים. סוד נורא המתפענח בכוח האהבה.