"אין דרך נעימה לומר את זה... אבל אני החלטתי - כלומר, הגעתי למסקנה - שאנחנו צריכים להיפרד..." - וניקולה מסרבת להאמין למשמע אוזניה. רק לפני כמה שנים עבר ג'ונתן לגור אתה בדירתה שבנוטינג היל, לונדון, ולכאורה הכול התנהל על מי מנוחות, והנה יצאה מהבית לקנות סיגריות, ובשובה גבר זר מקבל את פניה בחדר המגורים שלה! הייתכן שבתוך רגע אדם הופך את עורו ונעשה מנוכר וקר עד כדי כך? כל מאמציה של ניקולה לרדת לחקר התעלומה הזאת, לאתר סימנים מוקדמים, טעויות שעשתה, אינם מועילים, וגם לא מאמצי חבריה להוכיח לה שאין הוא ראוי לה ולהציגו ככלי ריק. כל מה שהיא רואה לנגד עיניה הוא את ג'ונתן שלה משכבר הימים - חזק, נערץ, נאה - שכבר אינו שלה! לכאורה סיפור פשוט, על אהבה ופרדה, ועל התמודדות והתפכחות, אלא שמדלין סנט ג'ון מיטיבה לקלוט במבטה החודר והישיר את מגוון הרגשות, ובכללם ספקות, שבעצם חוויית אהבה ואובדן ולשרטטם בלשון מדויקת, קלילה וקולחת, ובה בעת לבחור לראות מזווית העין גם את הצד המשעשע שבסיפור: את כל אותם דברים שנשים יעשו כדי לדבוק באהבה ואת כל אותם דברים שיעשו גברים כדי להשתחרר מכבליה.