“עלילת הספר "סוכני הביון הלוחמים" מאת וא''ב גריפין (הוצאת מטר, 2001) מתרחשת בתחילת שנת 1943, במהלך מלחמת העולם השנייה. הספר הוא חלק מסדרת ספרים אודות אנשי המשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS : Office of Strategic Services), סוכנות הביון שממנה צמחה לאחר המלחמה סוכנות הביון המרכזית (CIA). הספר מוקדש ל"סגן אהרון בנק, חי"ר, צבא היבשה של ארצות-הברית, סופח ל-OSS (לימים אל"ם בכוחות המיוחדים), ולסגן ויליאם קולבי, חי"ר, צבא היבשה של ארצות-הברית, סופח ל-OSS (לימים שגריר וראש ה-CIA). ראשי "צוות ג'דברג" שפעלו בצרפת ובנורווגיה הכבושות בידי הגרמנים, שהכתיבו את אמות-המידה לאומץ, תבונה, לפטריוטיות וליושרה אישית, נושא לחיקוי לאלפים שפסעו בעקבותיהם ב-OSS וב-CIA" (עמוד 5).

ספרו של גריפין עוסק בקבוצת חברים, בני האליטה האמריקנית, המשרתים במשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS : Office of Strategic Services), סוכנות הביון שממנה צמחה לאחר המלחמה סוכנות הביון המרכזית (CIA). כמעט כולם גדלו במשפחות עשירות ומכובדות, למדו באוניברסיטאות של "ליגת הקיסוס" והורגלו לכנות את נשיא ארצות-הברית, רוזוולט, בכינוי "דוד פרנקלין". כולם הם גם בניהם של חבריו הטובים של ראש ה-OSS, אל"ם ויליאם "ביל הפרא" דונובן. הוא עצמו "היה חייל משכמו ומעלה בזמנו. הוא זכה בעיטור הכבוד של הקונגרס בצרפת, כששירת ב"69 הלוחמת" – חטיבת המשמר הלאומי מהעיר ניו-יורק. בין המלחמות היה עורך-דין עשיר ורב-עוצה בניו-יורק ובוושינגטון" (עמוד 26).

גיבורי הספר הם רב-סרן ריצ'ארד קאנידי וסרן ג'יימס ויטאקר, מזרוע האוויר של צבא היבשה האמריקני. "קאנידי (תואר ראשון במדעים, הנדסה אווירונאוטית, MIT, מחזור 1938), הועבר תחילה ל"נמרים המעופפים" מתפקידו כסגן-משנה ומדריך טיסה במילואי הצי האמריקני, ומ"הנמרים המעופפים" הועבר לתפקיד של "יועץ טכני" ב"משרד מתאם המידע"" (עמוד 56), שעד מהרה הפך למשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS : Office of Strategic Services).

שלא כמו חברו, שלחם תחילה ביפן הקיסרית בחזית הסינית (שם לחמה טייסת "הנמרים המעופפים"), החל סרן ויטאקר את המלחמה בפיליפינים. "הוא היה טייס קרב. הם הציבו אותו בגדוד הפרשים אחרי שנגמרו להם המטוסים, ואחר כך הטילו עליו לפוצץ דברים, כשגדוד 26 נפגע קשה, והם התחילו לשחוט את הסוסים שלהם כדי שיהיה להם מה לאכול. הוא היה ממזר לא רגיל עם טנ"ט" (עמוד 17). מאז ששב משם סיכן את נפשו לא פעם בשורות ה-OSS. ויטאקר, הוא כאמור אורח קבוע בלשכת נשיא ארצות הברית ובשל כך טורח רוזוולט לספר לו על בנו הבכור, ג'יימס, אשר "שירת כקצין בחיל הנחתים האמריקני. הוא היה סגן מפקד גדוד הפשיטה של הנחתים באוקיינוס השקט" (עמוד 89). ויטאקר הוא מרצח מיומן וקר-רוח, מומחה בשיסוף גרונות. לשיטתו, "ברגע שאתה חותך לו את הגרון, כל מה שהוא יכול לעשות זה לגרגר" (עמוד 253).

הספר הוא, כאמור, חלק מסדרת ספרים אודות הצמד, והחבורה שהם מובילים. בספר זה מוטל על ויטאקר ליצור מגע עם כוח הגרילה שבפיליפינים. על הכוח מפקד ״סא״ל ונדל פרטיג חיל הנדסה של צבא היבשה של ארצות-הברית מילואים מסופח לחיל הרגלים״ (עמוד 158), שבמלחמה העלה את עצמו לדגת בריגדיר גנרל נלחמות ביפנים. משימה זו כוללת הפלגה בצוללת, חדירה חשאית למינדנאו שבשליטת היפנים והרבה זהב. במקביל מוטל על קאנידי לחלץ את חברו אריק פולמאר, "סגן, חי"ר, צבא היבשה של ארצות-הברית" (עמוד 69), המסופח ל-OSS ופועל תחת כיסוי בבודפשט, ונלכד בידי הגסטאפו. קאנידי חייב להבטיח כי פולמאר וחברו לתא המאסר יחולצו בטרם יספיקו בגסטאפו לחקור אותם באופן יסודי. האפשרות היחידה העומדת לפניו היא להציל אותם – או להרוג אותם.

תרגום הספר טוב, והעלילה עוברת. אך בניגוד לסדרת ספריו על חיל הנחתים, נראה שהפעם בחר גריפין לתאר את גיבוריו כ"פלייבויס" נהנתנים שמתגרים בסכנה. כשנשאל ויטאקר, למשל, על-ידי אהובתו אם הוא מפחד הוא משיב ש"זאת כנראה התשובה הלא נכונה, אבל לכל הרוחות. הגיע זמן האמת. לא, אני לא מפחד. אני טוב בדברים האלה. יש ריגושים, סינתיה, זה אפילו טוב יותר מטיסה" (עמוד 143). היא בתורה נעתרת לחיזוריו. בקיצור, לא אמין.

הערת אגב, זו לא הפעם הראשונה גריפין עוסק בכוח הגרילה שעליו פיקד ונדל פרטיג בפיליפינים. הוא עשה זאת גם בספרו הקודם שתורגם לעברית, "בנתיב הסכנה" (המצוין). פרטיג, שבמלחמה העלה את עצמו לדגת בריגדיר גנרל, שב לשרת לאחריה כאלוף-משנה בצבא היבשה. "הוא נראה לעתים קרובות בפורט בראג, צפון קרוליינה, בחברתו של אלוף-משנה ארתור "בול" סיימון, ותרם מניסיונו לדוקטרינה ולאימונים של "הכומתות הירוקות", ובמקומות אחרים בצבא היבשה, וביניהם פורט ראקר, אלבמה, שם היה ידידו – אל"ם ג'יי ד' ונדרפול – ממונה על פיתוחי לחימה בזרוע האוויר של צבא היבשה" (עמוד 327). בסך הכל ספר נחמד לחובבי מותחני מלחמת העולם השנייה. לא יותר. חבל שבהוצאה לא בחרו לתרגם עוד ספרים מהסדרת המותחנים של גריפין אודות הנחתים במלחמה זו.”

“עלילת הספר "סוכני הביון הלוחמים" מאת וא''ב גריפין (הוצאת מטר, 2001) מתרחשת בתחילת שנת 1943, במהלך מלחמת העולם השנייה. הספר הוא חלק מסדרת ספרים אודות אנשי המשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS : Office of Strategic Services), סוכנות הביון שממנה צמחה לאחר המלחמה סוכנות הביון המרכזית (CIA). הספר מוקדש ל"סגן אהרון בנק, חי"ר, צבא היבשה של ארצות-הברית, סופח ל-OSS (לימים אל"ם בכוחות המיוחדים), ולסגן ויליאם קולבי, חי"ר, צבא היבשה של ארצות-הברית, סופח ל-OSS (לימים שגריר וראש ה-CIA). ראשי "צוות ג'דברג" שפעלו בצרפת ובנורווגיה הכבושות בידי הגרמנים, שהכתיבו את אמות-המידה לאומץ, תבונה, לפטריוטיות וליושרה אישית, נושא לחיקוי לאלפים שפסעו בעקבותיהם ב-OSS וב-CIA" (עמוד 5).

ספרו של גריפין עוסק בקבוצת חברים, בני האליטה האמריקנית, המשרתים במשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS : Office of Strategic Services), סוכנות הביון שממנה צמחה לאחר המלחמה סוכנות הביון המרכזית (CIA). כמעט כולם גדלו במשפחות עשירות ומכובדות, למדו באוניברסיטאות של "ליגת הקיסוס" והורגלו לכנות את נשיא ארצות-הברית, רוזוולט, בכינוי "דוד פרנקלין". כולם הם גם בניהם של חבריו הטובים של ראש ה-OSS, אל"ם ויליאם "ביל הפרא" דונובן. הוא עצמו "היה חייל משכמו ומעלה בזמנו. הוא זכה בעיטור הכבוד של הקונגרס בצרפת, כששירת ב"69 הלוחמת" – חטיבת המשמר הלאומי מהעיר ניו-יורק. בין המלחמות היה עורך-דין עשיר ורב-עוצה בניו-יורק ובוושינגטון" (עמוד 26).

גיבורי הספר הם רב-סרן ריצ'ארד קאנידי וסרן ג'יימס ויטאקר, מזרוע האוויר של צבא היבשה האמריקני. "קאנידי (תואר ראשון במדעים, הנדסה אווירונאוטית, MIT, מחזור 1938), הועבר תחילה ל"נמרים המעופפים" מתפקידו כסגן-משנה ומדריך טיסה במילואי הצי האמריקני, ומ"הנמרים המעופפים" הועבר לתפקיד של "יועץ טכני" ב"משרד מתאם המידע"" (עמוד 56), שעד מהרה הפך למשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS : Office of Strategic Services).

שלא כמו חברו, שלחם תחילה ביפן הקיסרית בחזית הסינית (שם לחמה טייסת "הנמרים המעופפים"), החל סרן ויטאקר את המלחמה בפיליפינים. "הוא היה טייס קרב. הם הציבו אותו בגדוד הפרשים אחרי שנגמרו להם המטוסים, ואחר כך הטילו עליו לפוצץ דברים, כשגדוד 26 נפגע קשה, והם התחילו לשחוט את הסוסים שלהם כדי שיהיה להם מה לאכול. הוא היה ממזר לא רגיל עם טנ"ט" (עמוד 17). מאז ששב משם סיכן את נפשו לא פעם בשורות ה-OSS. ויטאקר, הוא כאמור אורח קבוע בלשכת נשיא ארצות הברית ובשל כך טורח רוזוולט לספר לו על בנו הבכור, ג'יימס, אשר "שירת כקצין בחיל הנחתים האמריקני. הוא היה סגן מפקד גדוד הפשיטה של הנחתים באוקיינוס השקט" (עמוד 89). ויטאקר הוא מרצח מיומן וקר-רוח, מומחה בשיסוף גרונות. לשיטתו, "ברגע שאתה חותך לו את הגרון, כל מה שהוא יכול לעשות זה לגרגר" (עמוד 253).

הספר הוא, כאמור, חלק מסדרת ספרים אודות הצמד, והחבורה שהם מובילים. בספר זה מוטל על ויטאקר ליצור מגע עם כוח הגרילה שבפיליפינים. על הכוח מפקד ״סא״ל ונדל פרטיג חיל הנדסה של צבא היבשה של ארצות-הברית מילואים מסופח לחיל הרגלים״ (עמוד 158), שבמלחמה העלה את עצמו לדגת בריגדיר גנרל נלחמות ביפנים. משימה זו כוללת הפלגה בצוללת, חדירה חשאית למינדנאו שבשליטת היפנים והרבה זהב. במקביל מוטל על קאנידי לחלץ את חברו אריק פולמאר, "סגן, חי"ר, צבא היבשה של ארצות-הברית" (עמוד 69), המסופח ל-OSS ופועל תחת כיסוי בבודפשט, ונלכד בידי הגסטאפו. קאנידי חייב להבטיח כי פולמאר וחברו לתא המאסר יחולצו בטרם יספיקו בגסטאפו לחקור אותם באופן יסודי. האפשרות היחידה העומדת לפניו היא להציל אותם – או להרוג אותם.

תרגום הספר טוב, והעלילה עוברת. אך בניגוד לסדרת ספריו על חיל הנחתים, נראה שהפעם בחר גריפין לתאר את גיבוריו כ"פלייבויס" נהנתנים שמתגרים בסכנה. כשנשאל ויטאקר, למשל, על-ידי אהובתו אם הוא מפחד הוא משיב ש"זאת כנראה התשובה הלא נכונה, אבל לכל הרוחות. הגיע זמן האמת. לא, אני לא מפחד. אני טוב בדברים האלה. יש ריגושים, סינתיה, זה אפילו טוב יותר מטיסה" (עמוד 143). היא בתורה נעתרת לחיזוריו. בקיצור, לא אמין.

הערת אגב, זו לא הפעם הראשונה גריפין עוסק בכוח הגרילה שעליו פיקד ונדל פרטיג בפיליפינים. הוא עשה זאת גם בספרו הקודם שתורגם לעברית, "בנתיב הסכנה" (המצוין). פרטיג, שבמלחמה העלה את עצמו לדגת בריגדיר גנרל, שב לשרת לאחריה כאלוף-משנה בצבא היבשה. "הוא נראה לעתים קרובות בפורט בראג, צפון קרוליינה, בחברתו של אלוף-משנה ארתור "בול" סיימון, ותרם מניסיונו לדוקטרינה ולאימונים של "הכומתות הירוקות", ובמקומות אחרים בצבא היבשה, וביניהם פורט ראקר, אלבמה, שם היה ידידו – אל"ם ג'יי ד' ונדרפול – ממונה על פיתוחי לחימה בזרוע האוויר של צבא היבשה" (עמוד 327). בסך הכל ספר נחמד לחובבי מותחני מלחמת העולם השנייה. לא יותר. חבל שבהוצאה לא בחרו לתרגם עוד ספרים מהסדרת המותחנים של גריפין אודות הנחתים במלחמה זו.”