שלום יקרים, עשיתי סדר בניירות שלי, ומצאתי אוצרות בלומים. כל מיני פטנטולוגיות משובחות להורה העברי המעונה, שצריך לגדל תינוקל`ה חדש, ילדים קודמים, משפחה, ואת עצמו. התינוקל`ך שלי כבר לא כך כל תינוקל`ך, אבל הפטנטים שהועילו לי בזמנו, עוד לגמרי שווים.
יוסלה-איך-זה-קרה, אתם שואלים? (כן, הפטנטים, לא הילדים!) כשאלון בני הגיע לגיל חמישה חודשים, העורכת שלי דאז, מצאה לי ג`וב: "תכתבי לי טוב של פטנטים לטיפול בתינוקות, ילדים, וגידול משפחה!"
"אין לי!" התחננתי על נפשי והראיתי לה את הכיסים הריקים. ``אני הרי ההיסטרית הראשית. אין לי עצות בשביל עצמי, אז איך יהיה לי בשביל כולם?"
"תודה חיים שלי!" נפלה על צווארי באהבת אמת.
"ידעתי שאפשר לסמוך עלייך! איך כמוך."
אין כמוני הלך הביתה עצוב טיכו.
כל הזמן מחרבת ציפיות. לאמא שלי לא נהייתי רופאה, לעורכת אין שלי פטנטים, והמשוגעת משוכנעת שכן.
היא צדקה כמובן.
(אבל בשביל לראות איך, צריך לפתוח מהצד השני...)
שתיהנו מכל הלב,
שלכם באותיות
אודטה