"זה כל הספור," יורם אמר, והצביע על הדף שהוא תלש ממחברת חשבון, "משימה ממש לא מסובכת, נכון?" שגית ואני הבטנו בציור המוזר שהוא צייר. היו בו שלושה אנשים גדולים, כמה שיחים ועצים, שנים - שלושה בתים, ובין הבתים לשיחים היו מפוזרים כמה אנשים קטנטנים. "אני לא מבינה שום דבר," שגית אמרה. "אוקיי," יורם אמר, "הייתי בטוח שאתם הרבה יותר מתוחכמים, אבל אם אתם דפוקים, אין בעיה. אני אוסיף הסברים." הוא התחיל למתוח חצים מהמקלות הקטנים עם העגולים והקוים האלכסוניים ובקצוות שלהם כתב: "אורי", "מושיק", "יפעת", "טל", "דן" ו"שגית". חיוך מרוצה נפרש על פניו. "עכשיו ברור?" שאל. הפעם זה ספור עם הרבה תהפוכות, עם הרבה הפתעות, ואפילו... אפילו דנה פישמן הצטרפה אלינו בסוף. לא מאמינים? קראו ותוכחו בעצמכם.