אין חולק שמבחינה רעיונית קיים מתח מובנה בין הדת למדינה. אך האם המתח שבין ההלכה לדמוקרטיה ניתן לגישור מנקודת המבט הדתית? ואם כן – כיצד עושים זאת? המחקר שלפנינו בודק סוגיה עקרונית זו.

גם אם לא כל הציבור הדתי נשמע לפסיקות הרבנים, הם עדיין בבחינת הסמן האידאולוגי החשוב של החברה הדתית ביחסה לדמוקרטיה. יאיר שלג, עורך המחקר, חקר את עמדותיהם של רבים מהרבנים הבולטים בציבור החרדי והדתי-הלאומי בישראל ובירר אתם כיצד הם מבקשים ליישב את המתח שבין ההלכה לדמוקרטיה ובין הדת למדינה. שלג הסתמך על כתביהם ועל התבטאויותיהם של רבנים כדוגמת הרב אליעזר מנחם שך, הרב עובדיה יוסף, הרב מרדכי אליהו, הרב דב ליאור והרב אברהם שפירא. הוא ראיין ישירות את הרבנים שהסכימו לכך, למשל הרב ישראל מאיר לאו, הרב יובל שרלו, הרב חיים דרוקמן והרב יהודה עמיטל. במחקר נבחנו עמדות הרבנים בשלושה נושאים מרכזיים הנוגעים במתח שבין הלכה לדמוקרטיה: החקיקה ומערכת המשפט החילוניות, מעמדם של הלא יהודים בישראל ומעמד הנשים.

שם הספר
רוח מדבר
הדתיים החדשים
המשמעות הפוליטית והחברתית של פינוי יישובים ביש"ע
יהודים שלא כהלכה : על סוגיית העולים הלא-יהודים בישראל