"מימי נעורי הראשונים הגיתי ברעיון של הרחבת ספרותנו, אולם אז עוד טרם הוכשרו התנאים ועתה הגיעה השעה. ספרות עברית באמריקה, ספרות עברית בכל תפוצה ותפוצה, נאצלות בגוון אותן הארצות וחדורות קוי אור של ספרות המולדת תהיה עתה שאיפתנו." כך כתב שטיבל בשנה האחרונה לחייו.
אברהם יוסף שטיבל (אי"ש), האוהב הגדול של השפה והספרות העברית, מייסדה ובעליה של "הוצאת שטיבל", היה בן עיירה קטנה בפולין, שאביו הועידו להיות רב בישראל. את הונו עשה במסחר עורות. על בימת הספרות העברית הופיע ב-1917 במוסקבה, ומאז הטביע עליה את חותמו בשני מפעליו הגדולים: "התקופה" ו"ספרות העולם". שלושים וחמישה כרכים עבי כרס של הרבעון "התקופה", שהכילו דברי ספרות, שירה וחכמת ישראל, יצאו לאור בהוצאת שטיבל" והגיעו לכל תפוצות ישראל. מאות ספרים מתורגמים מן הקלסיקה העולמית, רומנים, ספרי הרפתקאות, ספרות מדעית היסטורית, וכן ספרות מקור וספרי ילדים – כל אלה מילאו את ארון הספרים של הקורא העברי, שמעתה היה יכול לקרוא את ספרות העולם בעברית. "הוצאת שטיבל" התקיימה יותר משלושים שנה (לסירוגין), ונדדה בין מרכזיה של הספרות העברית של הימים ההם. בימיו הטובים כונה שטיבל בפי כול "מצנט" ו"גואל הספרות העברית", ואכן תמך בסופרים העברים ואפשר להם לכתוב בלי דאגת פרנסה. הוא שהחזיר את ברדיצ'בסקי אל השפה העברית, והוציא את כתביו במהדורה מפוארת, בצד כתבי ברנר ושופמן. פרשת חייו של שטיבל שלובה בתולדות יהדות מזרח אירופה ובתולדות הספרות העברית, שעד יומו האחרון לא חדל לתמוך ולהאמין בה.