"אף פעם לא היתה לי בובה," אומרת רותי לסבא ומשדרת לו את כמיהתה לילדות שאבדה. לגן העדן האבוד. הספר "אף פעם לא היתה לי בובה" מגולל את סיפורה של קבוצת ילדים הגדלה בצל מלחמת העצמאות ומתבגרת בטרם עת בחסותה של אידיאולוגיית הקיבוץ. אירועי המלחמה מעמידים ילדים אלו במבחן שאיש לא צפה אותו ולכן גם לא ניתן היה למנוע אותו, מבחן ממנו הם יוצאים מחוזקים, אך נושאים אותו בזכרונם כבר יותר מחמישים שנה. * רותי יצחקי, בת קיבוץ חניתה, נהגה לספר לילדי בית הספר את סיפורה, שהוא סיפור בני הקיבוץ הראשונים. כאשר סיפרה סיפורים אלו לאנשים מבוגרים נוכחה לפתע שהם מגיבים באופן שונה. אפשר היה לספר להם גם על החרדות, תחושת האין - אונים והפחד. הסיפור הועלה על הכתב ונוספו לו סיפורים נוספים הקשורים באותה קבוצת ילדים - "סיפורי עופר".