מאז שנות השמונים מצליח דניס קופר להפתיע, להמם ולטעון באנרגיה את הספרות האמרקאית בת זמננו. הפרוזה המדויקת והחסכנית שלו מצליחה לעשות את מה שנכשלו בו רבים: לטעון באיכות פיוטית את צדם הקשה והאפל ביותר של החיים העירוניים במערב. דיווחיו על מין הרסני, סמים קשים ואלימות רצחנית חסרת פשר נשארים חפים מפורנוגרפיה; הם נותנים ביטוי לריקנות, בדידות וכאב, שהדעת כמעט לא מצליחה לעמוד בהם. ואולם העצב האמיתי העולה מסיפוריו, והרגישות הדתית כמעט שנכתבו בו, הופכים את הרתיעה לחוויה רגשית עזה. הם גורמים לקורא להתקרב לצרכים ולפחדים הכי בסיסיים שלו: הכמיהה לאהבה, הקושי להתקשר, הנכונות לשלם כל מחיר כמעט תמורת רגע של חסד. איכויות אלה מרחיקות את סיפוריו של דניס קופר מתיוג כסנסציה או ספרות שוליים. מצד אחד הם מציגים דיוקן של חברה מתנוונת, שמאבדת את נשמתה; מצד שני הם מציגים על דרך ההקצנה, מבט מקרוב על רגשותיו של כל אדם. דניס קופר נחשב לבולט שבסופרי ה- Blank Generation בארצות הברית, והביקורת האמריקאית השוותה אותו לאדגר אלן פו, שארל בודלר ווליאם ס` בורוז. רע הוא קובץ הסיפורים הראשון משלו בתרגום לעברית.