“סליחה מראש אם אני פוגעת במישהו בביקורת הזו וראו הוזהרתם, הביקורת לא קלה לקריאה...
הספר איום. הוא מציע מני מרפא וסגולות רפואיות לסובלים מתחלואים שונים. עד כאן בסדר. הוא גם כותב ואני מסכימה: "כל בר בי רב בימינו יודע היטב כי למען בריאותינו עלינו להרבות באכילת פירות וירקות, ולמעט באכילת בשר, סוכר לבן, קמח לבן ומוצריו ומלח וכן להמנע מלהרבות באכילת טוגנים" (עמ' 27).
רוב הספר אכן מדבר על צמחי המרפא אך מצד שני ובלי כל קשר, ישנם תיאורים לקראת סוף הספר, שאם לא הייתי מרגישה תחושת בחילה הייתי צוחקת...
כצמחונית וכמישהי שמאמינה כי זכותן של החיות לחיות על פני האדמה בדיוק כמו בני האדם ולא להוות מאכל, מצאתי את הספר פוגעני, מעליב, בעל דעות מיושנות וניסוחים שעבר זמנם, צר אופקים ועוד קצרה היריעה מלהכיל.
תשפטו בעצמכם:
"שומן הקיפוד אם ימשחו בו אבר המין יתקשה ויתחזק ויקבל תענוג גדול בעת המשגל" (עמ' 328),
משמע, הרשו לי לפרש: לכו ומצאו קיפוד, שחטו אותו, סחטו אותו עד שיצא שומן ואז תמרחו על איבר המין הגברי כדי שחס וחלילה לא יסבול מחוסר זיקפה וכמובן ע"מ שיהנה הנאה רבה...
"המזונות הטובים למשגל הם: בשר הכבש והצאן ובני יונה, וכל המוחות ובפרט מוחות תרנגולים ויונים, אשכי התרנגול מועילים מאד לתוספת זרע..."(עמ' 329)
"בעלי חיים ביתיים עדיפים מבחינה תזונתית על בעלי חיים הגדלים בר" (עמ' 335)
"אפרוחי יונה עם הרוטב שנעשו בו טובים לכאבי מיגרנה....(עמ' 338)
"אכילת ראשי צפרים ובפרט הזכרים, אכילת אפרוחי יונה מדבריים, מחזקים את כוח הגברא ומועילים למשגל" (עמ' 341)
" המאכלים הטובים לסובלים מסוגי טחורים: בשר תרנגולות שמנות וכן כבש בן שנתו..." (עמ' 342)
טוב, תודו שהחכמתם...
וסתם לקינוח עצה מאד "מתקדמת":
"למניעת נדודי שינה, יקשרו את ידיו ורגליו של החולה בעת לכתו לשון, וכן ישבו לידו וימנעו את שנתו או את עצימת עיניו ע"י דיבורים איתו וכדומה, עד שיהיו עינו פקוחות. כשאר יתייגע החולה יתירו קשריו.."(עמ'325)
שרק נהיה בריאים.”
