“האמן אפריים משה ליליין (1874-1925) נקרא בכותרת הספר "האמן הציוני הראשון", לדעתי קביעה לא נכונה מכיוון שאמנים כגון הרמן שטרוק ויעקב שטיינהרדט היו פעילים לא פחות ממנו בכל הנוגע לציונות. הרמן שטרוק היה מעורב בציונות הרבה יותר מליליין, השתתף בחלק מהקונגרסים הציוניים ואף עלה ארצה ב-1922 והתיישב בחיפה. שטרוק ביקר לראשונה בארץ ב-1903 ואילו ליליין הגיע לראשונה יחד עם בוריס שץ ב-1906 כדי לייסד את בית הספר "בצלאל" בירושלים.
יותר נכון היה להציג את ליליין כאחד האמנים הציוניים הראשונים. ליליין ביקר בארץ ישראל ארבע פעמים, אך מעולם לא עבר להתגורר בה באופן קבוע.
לאחר שהבהרנו נקודה זו אפשר לומר שלליליין יש מקום חשוב ומרכזי בהתפתחות האמנות היהודית, הוא משתתף כציר בדיוני הקונגרס הציוני החמישי בבאזל שנערך ב-1901, צייר את ההזמנה הרשמית לקונגרס ואף מצלם את תמונתו המפורסמת של הרצל על מרפסת מלון "שלשת המלכים" בבאזל. הוא אף משתתף כציר בקונגרס הציוני השישי שנערך ב-1903 וב-1905 יוצא למסעו הראשון לארץ ישראל לרגל חנוכת "בצלאל" שבה הוא ממונה כמורה לאמנות וכעוזר למנהל בוריס שץ.

ספר זה סוקר אסופת מכתבים שנכתבו בשנים 1902-1914 לאשתו הלנה מגנוס בעת מסעותיו לארץ ישראל ואירופה. המכתבים מציגים אמן ציוני מובהק, סייר באזורים רבים בארץ ישראל בביקוריו, אך שאלת העליה וההשתקעות בארץ ישראל לא עולה במכתבים, הוא כנראה לא חשב לעבור לגור בארץ. ליליין היה גם צלם פורה וצילומיו היו המקור המרכזי ליצירותיו האמנותיות בציור ובגרפיקה. הספר מציג מבחר מעבודותיו הגרפיות, איורים, תחריטים וצילומים. יש ביבליוגרפיה טובה למעוניינים להמשיך להעמיק את הכרותם עם ליליין אם כי רובה בגרמנית ומעולם לא תורגמו לעברית. יש בכמה מכתבים קטעים שליליין מזכיר את הקשר שלו עם בוריס שץ ומספר על פגישותיהם. אלו קטעים חשובים שלא זכור לי שמופיעים בספרים אחרים.

קריאה מומלצת לכל מי שאמנות ארץ ישראל ובצלאל מעניינת אותו.”