דת ומדינה במחשבת ישראל:
דגמים של איחוד, הפרדה, התנגשות או כפיפות
שאלת הדת והמדינה היא מן השאלות הנוקבות בחייה הפוליטיים והתרבותיים של החברה הישראלית. היא תופסת מקום מרכזי בכל דיון ציבורי על דבר החוקה, המשפט וזכויות האזרח. היא מטביעה חותם מכריע על יחסי ישראל והתפוצות.
השיח הישראלי בשאלה זו מניח מראש כיצד תופסת "הדת" היהודית את "המדינה" היהודית. ראשית, ישנה נטייה ברורה לצבוע את תפיסותיה המדיניות של המסורת הדתית בצבעים אידיאליים ואוטופיים. במקביל לכך, תורת המדינה היהודית מוצגת בדרך כלל לאורו של דגם שליט אחד, הלא הוא הדגם המחבר את הדת עם המדינה או אף מאחד אותן באיחוד מלא.
בחיבור זה חולק המחבר על שתי ההנחות הללו ומציג כנגדן הנחות אחרות. ראשית, המחשבה המדינית היהודית הקלסית לא התרכזה רק בממלכה האידיאלית אלא גם במדינה הריאלית, בדפוסים היסטוריים ממשיים של עימות ומשבר.
שנית, הדגם המקובל חתר אמנם ליצור חיבור או מיזוג מלא של הדת עם המדינה, אך הוא לא היה הדגם היחיד. יש מי שהעמידו את הדת והמדינה זו בצד זו, ויצרו ביניהן יחס של הפרדה משפטית וכפילות מוסדית: יש מי שהעמידו אותן זו תחת זו, וקבעו ביניהן יחס אינסטרומנטלי של תלות וכפיפות: והיו מי שהרחיקו לכת והציבו אותן זו כנגד זו, ביחסים של סתירה עקרונית והתנגשות חזיתית.
כדי לשרטט תמונה עשירה ומגוונת זו, בוחר המחבר לפנות אל תקופת הזוהר של הפילוסופיה היהודית: היינו, אל המחשבה המדינית שצמחה בקרב התרבות היהודית הספרדית - החל מזמנו של הרמב"ם ועד לאחר גירוש היהודים מספרד ומפורטוגל ומביא בפני הקוראים מבחר מייצג ממקורות אלה.
אביעזר רביצקי הוא פרופסור לפילוסופיה יהודית,ראש החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית ירושלים ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה