חלק זה של המחקר עוסק בקאנוניזאציה של כתבי הנביאים ועיקרה של זו, לפי תפיסת פרופ' הרן, הוא איסוף השרידים שנותרו מן הכתבים, בפועל או לפי ההנחה, וחיבורם לספרים מיוחדים. בדרך כלל נעשו האיסוף והחיבור זמן רב, עד למאה וחמישים שנה ויותר, לאחר תום פעילותו של הנביא הנוגע בדבר. במהלך הזמן ובכורח הנסיבות אבדו חלקים לא-מעטים מן היבול הנבואי-ספרותי, ומה ששרד והגיע לידי המאספים נשתמר בספרים הקאנוניים. מכאן ואילך נתקיים היבול לדורות, לפי ההיקף שנתפס בו בשעת האיסוף ובעיקרו ללא שינויי צורה. אין המחבר מכחיש שהאיסוף העלה גם דברים שאין להם שייכות לנביא ששמו נקרא על הספר, אלא שלשיטתו היו אלה טעויות של המאספים ולא תוספות מידי 'עורכים', כפי שמניחה השיגרה המקצועית. חיבור החומר הנאסף וסידורו בספרים הקאנוניים נתפס כאן כפעולה מושכלת, עם התכוונות מלאה למבנה הספרים, ולא כעשייה שרירותית שכתוצאה ממנה נוצרה עירבוביה, כפי שקובעת ההנחה השלטת במחקר.