הידעתם, ישנו איש, איש קיים המסתובב פה ביננו. הוא שרד את המלחמה, את ההפגזות, מסיבות לא ידועות הוא הגיע עד קצה העולם ושם ניצל. כך מספרים המספרים. מדי פעם מישהו רואה אותו, שומע אותו נכנס בין רפידות עורו, מריח בצחנת החנק, חש בו ניבט בין עיניו, נבחן בעמקי נשמתו, וחייו כמו מתנפצים, נופלים מבניינים גבוהים ומתרסקים אל רצפת הארץ הקרה, כמין קללת חוסר שקט הרובצת ולא מרפה, לא מרפה ולא עוזבת. כראיית נולד שלא נולד, כהיה שלא היה אך עם זאת עומד גרוי אל מול המול, ההמולה, מולה, מולי, מולי עומד עכשיו הומה המה, מה אמרתי? שקט, שקט שיהיה שם מאחורה!