מעטים הספרים המבטאים בכישרון כה בולט ובז'אנר של רומן מרתק היסטוריה יהודית וציונית של יוצאי אחת הגלויות התוססות והחשובות ביותר בדורנו. המחבר נעזר בחומר היסטורי רב בכתובים, נשען על תיאורי ההווי היהודי ביצירותיהם של יעקב פיכמן, י"ד ברקוביץ, ועוד - ועל עשרות ראיונות שערך לבני עיירתו הנמצאים בארץ.כל זה נמזג יחד ביד אמן לרומן רב - מתח, שהמחבר אמנם כתב אותו בנחת - רוח, בבחינת "דברי חכמים בנחת נשמעים", אולם הקורא שרוי במתח מתחילת הקריאה ועד לדפים המסיימים. שני מוסדות חברתיים - תרבותיים - יהודיים מציין זאב שושני - במבט של הסטוריון - הם שעיצבו את דמותו של הנוער הציוני במאה העשרים: "בית הכנסת ובית הספר העברי. שני מוסדות אלה...פיתחו בדור הצעיר נשמה יהודית וציונית." ואמנם, בעקבות פעולתם של שני עמודי - התווך הללו של תרבות היהודים בראשית המאה, מגולל בפנינו המחבר פרקים בתולדות יהודי בסרביה, השתתפותם הפעילה בבניין הארץ, בהתיישבות העובדת, בהקמתה ובניינה של מדינת ישראל המחודשת בדור הזה. כל האפופיאה היהודית והציונית הזאת באה לידי ביטוי בסיפורו של איש אחד (שמבצבץ מתיאורה דיוקנו הפנימי של המחבר עצמו) ובעיניו של היחיד היהודי מצויירות דמויות מלאות חיים ועסיסיות של האנשים המקיפים אותו בכל שלבי חייו, בגולה ובארץ. הכושר לראות את ההיסטוריה בעיניו של היחיד - הוא סגולה נדירה של זאב שושני, ויש, לפיכך, ערך חינוכי רב למיזוג הנפלא של סגנון פיוטי, אמת היסטורית, וחזון ציוני בעיני החלוץ המגשים. זהו נסיון ספרותי נאה וחשוב, הראוי לעידוד בכל לב. ד"ר אברהם וולפנזון