עת לחקור ועת להתבונן הוא ספרו האחרון של פרופסור יעקב כ``ץ ז``ל. המחבר שקד על כתיבתו בשנה האחרונה לחייו והשלים את המלאכה שבועות ספורים לפני מותו. מתחילה התכוון המחבר להגיב על התופעה הקרויה `ההיסטורינים החדשים`, בפרט בשאלת יחסו של היישוב לשואה ובשאלת התהוותה של בעיית הפליטים הפלשתינאים. כמו כן ביקש להגיב על הערעור שיצא מקרבם על תקפותו של המחקר ההיסטורי כדיסציפלינה ביקורתית. ואולם, משהחל לעסוק בסוגיות אלה בחר להעמיד גירסה משלו במקום להיגרר לפולמוס.עת לחקור ועת להתבונן עיקרו `מסה היסטורית על דרכו של בית ישראל מאז צאתו מארצו ועד שובו אליה`. מסה זו מוקדשת להתבוננות מקיפה בתולדותיהן של קהילות ישראל שישבו בארצות הנוצרים מאז ראשיתם של ימי הביניים ועד לדורות האחרונים. התבוננות זו מתמקדת בגלגוליהן של שתי תופעות נמשכות והולכות: המתח שבין היהודים לבין האומות הנוצריות והחתירה של היהודים לשמר ולקיים את זהותם הקיבוצית. בשתי תופעות אלה נעוצים השורשים ההיסטוריים של השואה ושל הקמת מדינת ישראל. שני הפרקים האחרונים של החיבור עוסקים ב`שואה והיישוב בארץ ישראל` וב`מדינת ישראל - הישגיה ומחדליה`.עת לחקור ועת להתבונן הוא בבחינת צוואה של אחד מגדולי ההיסטוריונים בדורנו, צוואה מחקרית ואקטואלית כאחד.יעקב כ``ץ נולד בהונגריה בשנת תרס``ה ונפטר בירושלים בשנת תשנ``ח. הוא שימש רקטור האוניברסיטה העברית בשנים תשכ``ח-תשל``א (1971-1968) וזכה בפרס ישראל להיסטוריה יהודית לשנת תש``ם. כ``ץ נחשב לאחד מגדולי ההיסטוריונים היהודים בדור האחרון. מחקריו עוסקים בסוגיות מרכזיות בתולדות עם ישראל, הן בימי הביניים והן בעת החדשה, ואחדים מהם סללו דרכים חדשות בחקר ההיסטוריה היהודית. בין חיבוריו הבולטים: מסורת ומשבר (תשי``ח), בין יהודים לגויים (תשכ``א), שנאת ישראל (תש``ם), הלכה וקבלה (תשמ``ד), גוי של שבת (תשמ``ד), הקרע שלא נתאחה (תשנ``ה).