"זה היה יכול להיות סיפור טוב, אלמלא היה סיפור חיי. אני הבחורה שאתם מכירים מאיפהשהו, שפגשתם באקראי ושאולי שאלתם בנימוס "מה העניינים"? . לא ממש התכוונתם שתתחיל לגולל את קורותיה בפרטי פרטים, ככה בעמידה, בלי לשים לב, או שכן, שאתם בדרך לאנשהו. אי אפשר לקטוע אותה, היא בטראנס, ואתם קצת כועסים וחושבים שאין לה טאקט, אבל בוא'נה, מזמן לא שמעתם כזו השתפכות, ואתם בעצם רוצים לשמוע, ויודעים שכשהיא תתפוס את עצמה, תתחרט, אז אתם נותנים לה להרגיש טוב, שתרגיש בנוח. אחר כך תוכלו להגיד שממש מיהרתם, ושלא התאים לכם. אולי בכל זאת כדאי שתתישבו: זה הסיפור, ואל תגידו שכבר שמעתם אותו. מי ירצה לגנוב סיפור חיים כזה?" שישה מתוך שמונת הסיפורים זיכו את תמי שמש - קריץ בפרס אקו"ם ליצירה, שהוגשה בעילום שם בתחום הספרות לשנת תשנ"ט. "תמי שמש - קריץ ניחנה בכושר אבחנה דק, המאפשר לה לשרטט את דמויותיה בקווים ברורים ובוטים. לכך מצטרף כישרון ספרותי בעל עוצמה, היוצק בהן חיים ומעורר מצד הקורא עניין ואפילו הזדהות עם קורותיהן. כתיבתה של תמי שמש - קריץ רצופה אירוניה, ציניות וארסיות רעילה וחסרת רחמים, אך גם חמלה, חום אנושי ואמונה בכוחם של החיים להפוך את מפח הנפש העמוק ביותר לתחילתו של סיכוי חדש."