התרשמותם הראשונה של מרבית האנשים מהיפנוזה באה מראיית סרטים או הצגות הבמה, ה
בהם קוסם–מהפנט מעלה מסכת של קסמים ושיטות היפנוטיות גם יחד. קהל רב יוצא מן
ההצגות עם תחושה מעורבת של התלהבות וזהירות, בטוחים כי היפנוזה היא שיטת מניפולציה
מסקרנת, אך גם מאיימת ועוצמתית, אשר עלולה להשפיע על נפש האדם אשר מוותר על שליטתו
בעת ההיפנוזה. האם היפנוזה היא אכן כלי לשליטה ולמניפולציה? אם זו הייתה האמת, לא הייתי
מקדיש להיפנוזה את מרבית הזמן הטיפולי שלי.
התלהבותי הראשונה מההיפנוזה התחילה בתחילת שנות ה–70, בעיר דרומית קטנה על
חוף הים בשם יבפטוריה, בחצי האי קרים שבאוקראינה. מדי קיץ, פעם בשבוע, היה פסיכיאטר
יהודי ממלא את האמפיתיאטרון הפתוח במתרפאים מבית הבראה סמוך ובמשך כשעתיים העביר
"הרצאות על היפנוזה רפואית". אני זוכר היטב את המופע שלו עד היום, כולל תוכן המכתבים
ממטופליו, אותם הקריא מהבמה בחלק הראשון של המופע: "...דוקטור יקר!... מאז שטופלתי
אצלך בהיפנוזה עברו כבר יותר מחמש שנים... כאבי הראש שלי נעלמו לגמרי, חיי השתנו... איך
להודות לך?...". הדוקטור, איש נמוך קומה, מלא גוף וקירח, עמד בציניות במרכז הבמה ובקולו
הרגוע, עם רֵיש יהודי מובהק וגמגום קל, הקריא מכתב אחרי מכתב. הייתי בן ארבע, יושב קרוב
לבמה, מצליב אצבעות ועוצם את עיניי, בניסיון להיכנס להיפנוזה ולעלות אל הבמה. אני זוכר
היטב למה עשיתי זאת; הייתי מפנטז שהדוקטור יִיגע בי, יסתכל אלי ופתאום יגיד: "אתה יודע
מה? אתה יכול להישאר אחרי המופע... נראה לי שגם אתה יכול להפנט אנשים..."
במופע זה אנשים לא דיברו שטויות מצחיקות, לא הושכבו בין הכיסאות, לא אכלו בצל,
לא נפנפו פיסות נייר כמו שטרות כסף ולא רקדו. שעה שלמה הקהל היה מקשיב למכתבי תודה,
להתוויות ולתסמונות פסיכיאטריות ורפואיות בהן ניתן היה להיעזר בהיפנוזה, שמעו על הצלחות
בטיפול, על תקווה שחזרה, על אהבה שניצלה, על תפקוד שחזר... הקהל שהגיב בחיוב למשימה
של הצלבת אצבעות פשוטה, היה עולה אל הבמה כדי "לנטרל" את ההיפנוזה ולהפריד אצבעות;
חלק מהצופים נישארו על הבמה והמשיכו את המופע. הרופא היה ניגש לכל אחד ואחד, לוחש
לאוזנו כמה משפטים מסוג: "..עכשיו... ליהנות ממה שכל כך הרבה חיכית... כאן... כמה שניתן...
תוך כבוד עצמי... אבל — ליהנות... עמוק יותר... עמוק יותר... תעזור לעצמך להאמין... תיהנה...
עכשיו!"
בשעה השנייה המשתתפים ישבו על הבמה, חייכו, נהנו, חוו ריפיון והרפייה עמוקה.
חלקם החליטו לשתף את הקהל, ודיברו מתוך טראנס היפנוטי, שיתפו את המהפנט ואת הקהל היפנוזה והיפנותרפיה: מדריך למטפלים
10
בחוויותיהם הנעימות. בסוף המופע, חלק מהצופים היו ניגשים אל הרופא ומקבלים תור )יום
ושעה( לקבלת יִעוץ מקצועי בקליניקה שלו.
ארבעים שנה חלפו מאותו הקיץ. ראיתי עשרות מופעים היפנוטים מרשימים, מפחידים,
משפילים, מקצועיים וחובבניים. אבל מאז לא ראיתי דבר שיהיה דומה ל"הרצאה טיפולית" אחת,
בעלת מקצועיות ורגישות לכבוד האדם הנותן את אמונו במטפל ובהיפנוזה.
"המופע" השני שכיוון את דרכי להיפנוזה, התרחש בהיותי חייל בסדיר בצבא ברית המועצות,
חובש צעיר בבית חולים שדה במזרח הרחוק, על גבול סין. באחד הלילות הובא למיון חייל ללא
הכרה, אשר לא הגיב לגירוי חיצוני כלשהו, אחרי שניסה להתאבד בתלייה. המלווה דיווח שלפני
שהחייל ניסה להתאבד, הוא נאנס באכזריות. לקחתי לו מדדים, החדרתי עירוי נוזלים, ניסיתי
להעירו — ללא הצלחה — וקראתי לרופא תורן. במקרה הוא היה רופא פנימאי, איש מקצועי
ואחראי, אחד ה"רגישים" ומוערך בקרב החובשים. כאשר הבדיקה הכללית הסתיימה, הרופא
הוציא מחט סינית לרפלקסותרפיה, דקר את החייל בידו, התיישב בקרבתו והתחיל בסבלנות: "...
אתה לא מגיב... אולי גם אני לא הייתי... אני מבין... כאב... בושה... הכול ביחד... איך לחיות אחרי כל
זה?... צודק, לא פשוט... וגם אני עוד הוספתי לך כאב — דקרתי אותך במחט... זה לא נעים, זה ממש
כואב... כואב?... בטח!... הנקודה בה החדרתי את המחט — היא נקודה סודית מהמסורת הסינית...
ושמה בסינית 'נקודת מאה החלות'... אבל, בנוסף לכך... היא גם יודעת להחזיר כוחות, הן גופניים
והן נפשיים... ואנחנו נתחיל עוד מעט להחזיר לך את הכוחות... זה יכאב, אני יודע... ובמיוחד כאשר
תנשום... טוב... תמשיך... אני אסובב את המחט... היא תכאב לך... אבל תתמלא בכוחות... יותר
ויותר... וברגע שזה יספיק לפתיחת העיניים, אני אפסיק לסובב... ואז אתה בעצמך תוכל להחליט —
האם זה די לעת עתה, או שנמשיך, כדי שתוכל גם לדבר ולשתף אותי...".
הדוקטור ישב ליד החייל דקות ארוכות, דיבר וסיבב בעדינות את המחט. כל צוות המיון עמד
מסביב, שקטים ומתלהבים מפלאי "הרפואה הסינית"... החייל התעורר, פתח את עיניו, דיבר,
שתה ואכל, שוחח עם הרופא ובבוקר הועבר למחלקה פסיכיאטרית.
בהזדמנות הראשונה כאשר יצא לי לפגוש בארבע עיניים את אותו הרופא, בירכתיו
בהתלהבות: "כל הכבוד, דוקטור! האמת, איש מאיתנו לא ידע שאתה מומחה לרפואה סינית!..."
והוא ענה לי בחיוך: "...איזו רפואה סינית? על מה אתה מדבר?... זה לא קשור למחט, אלו
המילים... קוראים לזה היפנוזה. אולי תלמד פעם...".
ומאז אני לומד.